|
ליאור וינשטיין, ילידת שנת 1986, בבמה מאז: 30/11/04
בשעה:13:57, היא אישה ילדה, חכמה טיפשה, רעה, טובה,
יפה מכוערת... אתם תחליטו בעצמכם.
עברה הרבה חוויות בחייה.
חלכן טובות חלקן רעות וכל יצירה שלה אשר מתפרסמת
בבמה זו הינה עוד פרק מסעיר בחייה.
אם היא בוחרת לכתוב על זה, לצייר את זה, או לצלם את
זה, זה לא ממש משנה! העיקר לשפוך את זה! כאן ועכשיו!
אל מול עיניכם הפעורות....
ואתם? אתם תעשו עם זה מה שאתם רוצים...
תאהבו לא תאהבו, תשנאו לא תשנאו, העיקר שקראתם,
ראיתם, שמעתם את מה שיש לה להגיד, להראות, לתת....
לכם.
תהנו.
נ.ב:
הבלוג שלי,
http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=65119
אני כל כך הרבה אך עם זאת אני ממש כלום...
עלובה! מוזרה! עיוות של הטבע!
אני רוצה לקפוץ מהבניין...
|
אך לשכוח זה קשה ואף כואב
כי בליבי עדיין תקוע פגז של טיל כתף...
|
"התנה לי אהבים הלילה!" עליך אני פוקדת
צורות לא מוגדרות על הקיר הירוק באדום מרצדות
ושתי צלליות מאוהבות מתערבבות, עמוק בעיניים מביטות
והאור האדום לא יכבה, לו הלילה, לו.
|
יושבת בחושך בצל האלון
חובקת בשקט את זרועותיי הקרות
מרגישה איך נשמתי עולה על גדותיה
ומאיימת לפרוץ את צלעותיי השבירות
|
אתה נרתע, אך, נמשך...
נמשך אלי... רוצה אותי... משתוקק להיות בתוכי...
בוא, אני אומרת... קח אותי...
אני רוצה אותך, ורוצה אותך חזק!
|
אלוהים, תן לי לעוף!!!
אני רוצה לעוף, לפרוש כנפיים ולעוף....
|
כתום צהוב עם קצת ירוק
חום אדום וגם סגול
קראנץ'! קראנץ'!
ומועכת עלים כל הדרך הביתה מהעבודה...
|
בשלולית אני עומדת
מביטה בבבועה שרועדת
לא מקור, לא מפחד
והרוח תחדל ליילל
הדמעה עוד גולשת
המליחות כה מורגשת
ועוד דמעה אל גרוני מחלחלת...
|
בשפתים לוחשות הוא מספר לי סודות.
סודות לכתפיים, לצוואר, ורזים לפטמות.
"טיזינג" זהו שמו השני, נודד דרומה, מגיע לפתח תקווה ואז פונה
ימינה, דווקא, להדליק.
|
אני הולכת ברחובות תל-אביב ביום גשום וסוער.
השמיים אפורים וכך גם ליבי...
הולכת ברחוב של החנויות הגדולות.
|
נשפתי את העשן החוצה... עשן סמיך ואפור בעל ריח מתקתק של תפוח
שנפלט לאויר... לקחתי עוד כמה שאיפות, והתחלתי להרגיש משוחררת
יותר ונינוחה... רודי אמר לי שהרגשת הסאטלה נגרמת מכיוון שלא
מגיע חמצן למוח, וגם הרבה בני נוער עישנו נרגילות מסביבנו אז
מה הפלא שאין חמצן
|
אחחח איזה עיניים... ירוקות בצבע מדי צה"ל דהויים ולפעמים בצבע
הים, לפעמים בצבע של שדה חיטה באמצע הקיץ עם כתמים של ירוק
רענן, אחחח איזה עיניים.
אני אוהבת את העיניים האלו.
|
ולא אוכל לשאת זאת, את המחשבה הנוראה שבי בוערת,
את המחשבה הזאת... שאתה עם אחרת...
אבכה עד כלות כוחי כשאשמע זאת.
ובנשימה אחרונה את רצף חיי אקתע...
|
סתם כלב בולדוג
מה כבר עוד יש להגיד עליו??
|
"זה לא משנה איך אתה נראה, הכי חשוב כמה אתה מזיין"
|
ציור שצירתי בצייר פשוט של הווינדוז של ידיד שלי איב המגניב
|
|
|
אחרי רבע שעה של
נסיונות כושלים
לגרום למלצרית
פולניה להבין
שאני רוצה
"אונלי מיט, אנד
צ'יז, נו סלד,
נו סוס" קבלתי
המבורגר עם חסה
ומללפון חמוץ,
כמובן בלי
גבינה. מסתבר
שבפולין חסה
ומלפפון, בניגוד
לשאר הירקות,
אינם נופלים תחת
הקטגוריה "סלט".
לבסוף נאלצתי
לשלוף את החסה
מהלחמנייה,
לנופף בה
ולהכריז "יו סי
דיס? נו גוט!".
רק לאחר מכן
הופיע ניצוץ
ההבנה בעיניה של
המלצרית
העילגת.
מעלילות ביג מק
בפולין. |
|
