|
יליד 86', כבר לא חייל.
הכאב גדול
וירדן פשוט לא יכול,
לא מסוגל להביע,
לא יודע להגיד,
|
כל כך רגיל לכאב,
ופתאום הוא נעלם,
מרגיש טוב ושמח,
החור בלב כמעט נסתם,
|
מסתכל על הגלים,
גם מעבר לים חושב -
יש אנשים אבודים.
|
עכשיו טוב,
ועם הטוב מגיע הפחד
|
ואז פונה לנייר ואותו שואל,
למה אני כל-כך סובל,
תחפש את התשובה בעצמך,
ועזוב אותי במנוחה
|
|
|
אני יושב
וממתין
כבר שעות מחכה
מול מסך המחשב
מחדרי לא אצא
עד שיצוץ רעיון
בתוך מוחי
השומם
לסלוגן מוצלח
שאולי יתפרסם
פינקי
|
|
