|
פעם חייל משוחרר,
פעם גם מוסיקאי בפוטנציאל,
פעם עורך תוכן של עיתון המוסיקה MuzicZone ז"ל.
היום סוג של סטודנט לקולנוע,
עורך וידאו/אודיו,
תסריטאי ובמאי,
וכנראה בכלל אעבוד במחשבים בשביל שיהיה לי ממה
להתקיים.
ציטטה אחת ששרדה את כל השינויים:
"Controlling my feelings for too long
Forcing our darkest souls to unfold
Pushing us into self destruction
And they make me
Make me dream your dreams
And they make me
Make me scream your screams"
(Muse, Showbiz)
טוב, במבט מפוכח אני רואה שיש דברים שכתבתי כאן בגיל
17 ובזמן שהייתי ממורמר בזמן השירות הצבאי. זה לא
אומר שאין לי דברים יפים, אבל לקחת הכל בעירבון
מוגבל, ולהנות מהילדותיות שיוצאת ממני לעתים נדירות
יותר (אלא אם תביאו לי לגו, ואני מבטיח להתנהג כמו
ילד בן 6).
אחד הדברים שאהבתי הם המחרוזות. אני אוהב לקחת דברים
מוכרים, שורות וציטטות, ולפרסם אותם ביחד, וכך ליצור
רעיון חדש. הרגשה. אוירה. גם בהרבה קטעים שמפורסמים
כאן יש דברים שלא בהכרח כתבתי, אלא חיברתי יחד מסיבה
מסויימת.
טוב או רע, זה עניין של טעם. אני פשוט רוצה להביא את
נקודת המבט שלי.
הנה הוא בא.
שוב הוא מחפש אותי,
ואני מתחבא.
|
כבר שנה בערך הטלפון מצלצל בביתי בצורה מוזרה.
כשאני עונה אני לא שומע שום דבר מהצד השני, אפילו לא צליל של
קו מנותק.
|
אני חושב שאת
אני חושב שאנחנו
|
הדברים שאנחנו עושים בחושך,
הם דברים שלא מדברים עליהם ליד אנשים אחרים.
|
אני לא גבול,
אני השמיים,
אני לא הגלגלים,
אני הדרך.
|
החושך לפעמים מפריע לי לראות את האמת.
מה נסתר ממני ומה אני בוחר להסתיר, שנינו בוחרים להסתגר בשיגרה
שקל להשתלב בה, כשקל שלא לדבר, להעמיד פנים.
|
זהו שיר קצר על חוסר אמונה,
על ביקורת עצמית,
ועל גאולה קטנה שלא באה...
|
חלומות לא מתגשמים.
כך אמרו לנו בבית הספר.
|
שחור ולבן,
הכל בשחור ולבן.
|
לא כל יום רואים אותך בוכה,
והלוואי והייתי יכול לגשת אלייך, לשאול אותך מה קרה, לחבק אותך
ולומר לך שהכל יהיה בסדר.
|
והיא לוקחת עוד צעד
פותחת לאט את הדלת
רואה אם הוא ישן
ומרימה את הזכוכיות
|
היית מה שביקשתי,
היית מה שרציתי,
ואני הייתי אני.
|
מנסים לדעת הכל,
חוקרים ומכינים תרחישים,
פוגעים ודורסים מטרות,
כל אחד בתורו.
|
כאשר בחוץ חשוך,
וכאשר בחוץ גשום וקר,
אני משקיף מהחלון,
ורוצה להיות שם.
|
מבטיח לך שהפעם זה יהיה אחרת,
שאנחנו נתחיל מחדש,
מבטיח לך שהפעם נעשה הכל כמו שצריך,
והפעם אני אשאר.
|
רק רציתי להוכיח לך
שאני עדיין כאן.
עדיין עומד כאן למרות הכל.
|
תעצמי את העיניים,
תדמייני אותך ואותי,
ואל תגידי לי שזה לא נכון.
|
אם צריך לסכם,
אני לא חושב שהייתי מחליף משהו.
עכשיו אני רק בוגר יותר.
|
מקבץ של רעיונות לשירים שמביעים את הזעם שבי.
על הדברים שאנחנו עושים בחושך,
הדברים שאנחנו עושים בחושך,
ההרגשה של הדם שזורם באצבעות,
ואיך שקשה לי שוב לנשום.
|
עומק, זו מילה חזקה, נכון?
זה גורם לך לשנות נושא.
כדי שלא תרגישי את זה היום בלילה, או מחר בבוקר,
אבל אני יודע שאצלי,
עוד יום של ריקנות,
זה סתם יום רגיל.
|
זוכר אותך שרה לי
כשאני ישן,
אני עדיין שומע אותך שרה לי
כשאני ישן.
|
אמרת משהו טיפשי,
שהאהבה מעלימה את הבדידות שלנו
ברגעים שצריך,
אני אוהבת אותך,
יום הולדת שמח.
|
אני חושב שאת,
אני חושב שאנחנו,
כמו סוג של אגדה,
ובא לי לצרוח.
|
לפעמים אני תוהה אם היא מכירה אותי,
אומרת לי לעמוד ולמות ראשון.
כדאי שתתחיל לרוץ
כי אתה לא טועה.
|
כולם מלאים בחרא,
רק מדברים על מלחמה ושלום,
גורמים לי לא להאמין יותר,
ולי כבר לא אכפת.
|
יש משהו מוזר
בלהיות איתך
ולהרגיש תמיד לבד.
|
מצאתי דרך להביא ואתך אליי,
מצאתי דרך לגרום לך להישאר,
מצאתי דרך לעצור הכל.
|
אני לא לגמרי בטוח מה ניסיתי לומר פה.
עקרונית היה לקטע הזה התחלה, אבל בסוף החלטתי לפרסם רק את הקטע
הזה, שבעצם אומר הכי הרבה.
|
אבל את אומרת שאני לא יכול להבין מה שאת עוברת.
ואני מנסה.
|
זה את ואני,
מתנגשים במציאות.
הבריחות הגדולות,
החלליות שבאות,
והסיוטים בלילה,
והמפלצות בארון.
|
זה תמיד כמעט.
זה אף פעם לא זה.
|
אני מסתכל עליו, ורואה את עצמי.
|
זה משהו שאיני נוהג לעשות,
איני מתפלל.
ביקשתי ממנו שיחוס על היום...
|
תמיד דמיינת לעצמך שיש אדם מסויים שאינך רוצה להיות דומה לו?
לי יש את האדם הזה בתוך הראש שלי.
|
הנה אני
מולך
בלי מסיכות
בלי מטאפורות
|
בערב ההוא, הייתי רק ילד בן 10, ולא יכולתי לדעת מה יקרה.
|
איני רוצה לשמוע עוד על זה.
יום וליל, הם מדברים על זה.
לא ביקשתי לקחת חלק בזה.
לא ביקשתי מאומה.
אבל זה שם, קר, אדיש, ממשיך לקרוא לי.
|
יום אחד ישבתי וכתבתי כמה שירי אהבה עלייך,
וכשהסתכלתי ראיתי שאלו שירי פרידה.
ובאותו רגע, ידעתי.
חשבתי שזה היה יפה ונקי,
|
אני זוכר שאמרת לי כשאת מסתכלת
ורואה אותי יושב כאן,
מול המחשב,
את מרגישה מאוכזבת.
|
משחקים ברובים.
נהנים להרגיש מסוכנים,
ואנחנו מרגישים את האנדרנלין זורם בתוכנו.
|
אני לא אוהב לשקר.
אני לא בן אדם שמשקר.
אבל שיקרתי.
אמרתי לך שלא לקחתי את המסיכה שלך, אבל כן לקחתי.
|
רק רציתי לומר לך משהו אחד
משהו קטן, משהו קטנטן.
רציתי לומר לך מה שליבי אומר לי שוב ושוב.
|
שמעתי את כל הסיפורים שלך.
שמעתי את ההרפתקאות.
שמעתי את הזכרונות.
|
היא נכנסת אל החדר החשוך ומתקדמת לאט לאט לעבר פנים החדר. היא
נעצרת מול שולחן עבודה, עליו מונחת מנורת שולחן. היא מדליקה את
המנורה, ואז ניתן לראות כי על השולחן מפוזרים ניירות רבים.
חלקם מכתבים, חלקם תמונות. היא מתחילה לדפדף בין הניירות
והתמונות, ורואה תמונה
|
2. חוץ. חוף הים - יום.
הבחור הזה מתקרב אליה. שניהם בוהים אחד בשני אבל שותקים.
3. חוץ. חוף הים - יום.
תמונה חטופה של נועה והבחור ביחד במים, מתנשקים.
|
עוד עיבוד ממוחשב לצילום
אני אוהב להסתכל ולהיזכר בדברים כאילו הם ציור, תמונה על
הקיר.
בגלל זה אני לפעמים הופך אותם למה שאתם רואים פה.
|
אם רק יכולתי לשמור את כל הזכרונות שלי כאילו היו איור
|
תרגיל ראשון בלימודי קולנוע וטלוויזיה, תרגיל ONESHOTE.
העלילה מתארת פרידה, ללא דיאלוג, רק מוסיקה ברקע.
|
אחד הסרטונים בהם אני יותר גאה בשנה א' בלימודי קולנוע.
תרגיל 5 שוטים, על עולם דימיוני והזוי שבו אדם מעורער בנפשו
חושב שיש לו כפיל שמנסה להתנקש בו.
|
אחת היצירות הגנוזות שלי מלימודי קולנוע.
על מלחין צעיר ומעורער בנפשו שכותב יצירות מן הראש, עד שמגיעה
עלמה נאה שמוציאה אותו מריכוז.
תרגיל במעקב/הצצה.
|
הצצה שנייה לפסטיבל הפרינג' של אדינבורו, הפעם בכל מה שקשור
לחיי הלילה הפרועים וההזויים. עם קטעים מהופעות, הרבה טיזרים,
והרבה הומור עצמי.
|
ממשיך בחלק האישי יותר של הסאגה. כל הקטעים הילדותיים שאנחנו
יכולים להפגין, חלק יותר וחלק פחות, ולהבין שאין הרבה הבדל בין
אנשים בוגרים לילדים.
|
הפרק הזה הוא סקירה קצרה של המסלול ומספר מלים על המקומות
אליהם הגעתי.
למישהו יש פחד ממטוסים?
|
זה הפרק שמאגד את אוסף המקומות המוזרים והמיותרים שיצא לנו
להיות בהם. הצצה לחורים שבחיים לא תגיעו אליהם (לפחות לא
בכוונה), וכמובן אוסף של מחשבות מוזרות.
|
פרק שלישי מתוך 9 פרקים מהמסע לסקוטלנד.
הפעם אנחנו נהיה עדים לסיפורים אישיים הנחשפים בפני המצלמה,
חלקם מצחיקים, חלקם הזויים, אבל הכנות נשארת.
|
פה מתחיל החלק האישי של הסאגה על סקוטלנד. פה כולנו מתחילים
לדבר על כל מה שעולה לנו בראש, וזה נחמד להרגיש חופשי מבלי
לפחד מהתגובה.
|
הפרק האחרון בסאגה. סיכום קצר של הטיול, עם מסקנות אישיות.
|
בואו ותקבלו הצצה מהפסטיבל של אדינבורו.
בואו תראו את מופעי הרחוב, הטיפוסים ההזויים, ובעיקר האוירה
הנהדרת שיש שם.
|
פרק ראשון מתוך 9 פרקים על המסע לסקוטלנד.
הפרק הזה הוא רק הפתיח של המסע, ובו אני מציג את עצמי וגם קצת
מידע על סקולנד בצורה קלילה במיוחד.
|
בספר בראשית מוזכרים 2 עצים בגן עדן: עץ הדעת, ועץ החיים.
כאשר אדם וחוה הפרו את הכלל ואכלו מן הפרי של עץ הדעת, אלהים
גירש אותם מגן-עדן והחביא את עץ החיים.
|
אל הארכיון האישי (50 יצירות מאורכבות)
|
|
עד לאיזו רמה
אתם מוכנים לרדת
בשביל לפרסם
חתיכת סלוגן?! |
|
