|
 אני זה שלא בפוקוס - תרתי משמע... |
 76813246
יליד 83, ציניקן חסר תקנה, לא מכירים אותו כך.. חבל.
שלושה חברים גודל לנדאו ולוזון נוסעים לאמסטרדם. יומיים אחרי
השחרור. לוזון ולנדאו חזקים בקטע ה"אמסטרדמי" כבר זמן מה,
וגודל, שאמנם חי בהולנד שנה וקצת, עדיין לא ניסה את העשב
המתוק, אבל יודע שהגיע הזמן. טיסה LY338 של אל-על יצאה לדרך
בשעות הלילה המאוחרות.
|
Gave me shelter not a cage
|
השלג נמס, שוטף הכבישים, וירוק עד צומח על העצים.
נגן מנגן מוסיקה ישראלית: ברי שר אלתרמן, מאיר מאלתר.
|
שקט מפוצץ אזניים, חושך מעוור עיניים, קור שורף ידיים, החושים
מתבלבלים. הנסיעה נמשכת.
|
פניו עגולות ורכות
ידיו החסונות נכנעות.
מבט מהיר ליריבים
מראה רגעים יותר טובים.
|
רחוק מהתרחשות,
עסוק בהסתכלות.
כאן הכל שקט,
יש זמן להתלבט.
|
מה שנחשב לילדותי התברר כצודק
ההיגיון עולה על הלב הדופק.
יש להתרחק מהדרום בכל אפשרות
|
אחרי מה שעברנו היית חושב
שהיינו לומדים ומתחילים להתחשב
ולא לחזור על טעויות העבר
|
המשחק שלך כמעט והצליח
בדיוק התחלתי לחשוב שאולי
הסיכוי לקיומך אינו כה זניח
אבל הבנתי שאתה סתם רמאי.
|
לפעמים המשקל
זה מה שקל
כשאתה סוחב
נעלם הכאב
|
עצים עירומים, מחוסרי עלים, לקיץ מחכים, בקיץ מתבגרים.
שמיים שחורים, פסים ירוקים, פתאום נצבעים, מכחול האלים.
|
דעה עצמאית היא לא אפשרות
רק כוויה וצלקת אחרת אמות
ואחרי ההקרבה לא נותר לו דבר
רק הכאב והבכי אחרי האתגר
|
גב הרוס, מוראל דרוס, סוד כמוס... אבל עמדנו בתקנים!
|
יין מחוזק בדם זורם שומעים צלילים השאר דומם
אין עוד אפשרויות אין הזדמנויות
|
אני מרגיש כשזה קורה כל פעם מחדש
המגנים יורדים ממשמרתם בלי חשש.
אשתה עד שארצה להקיא
|
|
|
הדמות הקודמת
שלי היתה הרבה
יותר מצחיקה
זוזו לסטרי חושף
את כל הקלפים.
ואת איבריו
המוצנעים. לכן
הוא כותב סלוגן
זה מתא מאסר
צפוף, ובסמוך לו
האסיר "ברטה" |
|
