|
 191649613
הזמן חולף כל כך מהר
כמו עלים שעפים
נותר לי רק להזכר בתקופות
ולכתוב על כך שירים...
הכנסתי אותה לאגם שהיה עמוק בשבילה,
וכך, במשך ארבע דקות ארוכות, הטבעתי אותה.
אולי היא ממשיכה לחיות בשקט, כמו שהיא תמיד עושה.
|
אין יותר ציוץ יפה,
שיתנגן יחד עם השקט.
השקט נישאר,
ואבא הרג עוד נפש.
|
וסך הכל מי אני?
אני יצירה של אלוהים!
באיזה זכות כולכם באים,
וצוחקים ליצירה אלוהית בפנים?
|
ואני הזלתי דמעה,
ולא הבנתי מדוע,
דווקא כשהגיעה לפסגה,
החליטה לקפוץ ולהביא למותה.
|
ובלילה באותה שעה של אתמול, שעה חורפית גשומה,
הוא תפס אותה חזק והיכה אותה כאילו שהיא בגודל שלו
|
הרגשתי די נבוך,
מאיפה להתחיל,
אולי כולן ביחד,
זה משהו לא רגיל.
|
ואמו בוכה מנופצת לרסיסים על האהבה היחידה שנמצאה בעולמה.
|
איבדת אותי לתמיד,
כשרצית אותו איתך,
למרות המלחמה והדם.
|
קבורה בתוך לבי,
אחרת לא תעז להוציא,
לא תוכל לעזור,
התאהבתי.
|
אני בוכה, ונגמרת לך בכלוב,
אבל אתה בטוח שזה מה שנכון לעשות.
|
בוכה אני בחדר קר ואפל,
חושבת על התפל,
אי-שקט בתוכי,
ומסביבי שלווה,
למרות הטוב, אני בוכה.
|
בין ההרים לים,
נמצא מקום מקסים,
עם אריות וכבשים,
בשלום הם חיים.
|
מתחת לשמים
ליד הים
ישנו גן
גן של ורדים
|
חיכיתי שנים על גבי שנים,
ולא הגעת.
לקחתי את כל מה שהיה,
בלי שנתת.
|
זה היום האחרון שאסתכל לי בחלון ואראה אותך עומד,
מחכה לי באותו מקום.
זה היום האחרון שתספר לי על חלום,
תספר כמה יפה היה לישון.
|
המשאלה שלי היא חורף,
גשם שקוף,
המשאלה שלי...
שהנובלים,
יפרחו...
|
חץ אכזרי נחרט בליבי
נשלח מפיה שנאנסה על ענן
פרחה נשמתי כמו פרח נבול
שנקטף לאחר המבול.
|
זר פרחים נעים,
בשלל צבעים יפים,
זר פרחים נפלא,
עם ריח כה מיוחד.
|
עפה לי ברוח,
בשדה הפרחים,
זורחת עם הברבורים,
כה מושלמים.
|
חייל, חלל.
את כל כולו נתן.
נלחם, למען מצבה.
|
יכולת לפרוח כמו שאר הפרחים,
החלטת לברוח לסחף ריגושים,
אתה טובע ואף אחד לא יוכל להציל,
רק אתה ולך אין רצון לחיים.
|
הוא מוכר את עצמו בשביל טיפת תשומת לב,
ובתוכו פצע פתוח וכואב,
אינו מבין שיש ברירה,
ישנה דרך חזרה.
|
תן לי לכשף אותך לטוב
ולצייר לך חיוך
ולרפא לך את העיינים...
|
יושבת בתחנת אוטובוס, ומחכה למונית,
והאיש שמולי מחכה לכסף,
תחנה לידי יושב ילד,
מחכה לסוכר בזמן הבצפר
|
אני מתמכרת אולי כבר מכורה
וזה יהרוס אותי בסוף
אסור לי לתת לליבי ללכת אחרי זה
|
הצוק גבוה,
והאיש מטפס,
בדיוק כשיגיע לפסגה,
ייפול.
כי זהו תפקידו של הגורל.
|
נסעת לשם בכדי לשכוח מצרות,
וגילית את אי החלומות.
הבנת לפתע שמאחורי כל הספרים,
קיימות האגדות.
|
עוד יום בלעדיך עבר,
ומעיניי זולג גשם זלעפות,
הפרחים שהבאת לפני המון שנים,
התייבשו כמו חדרי ליבי החשוכים.
|
לעולם לא אשכח את העץ הקרוב לביתי שנכרת,
כי עלו עדיין קבורים כאן.
|
הנך ישנה כפיה,
כפיה שהתפורר יופייה.
|
את כמו פרח מוגן,
לבנה כשלג,
עדינה,
נעימה.
|
מתבוננת על ציפורים אחרות,
עפות להן עם הרוח,
הנחמה שלי התעופפה כמוהן,
וקסם ליבי זורח.
|
בתוך בלעה שוקעת,
נישרפת בקרירות איומה,
בצל של יופי ואושר מסתתרת,
מתחתיו, כיעור וחשכה.
|
והאיש על הכביש עם הבגדים הקרועים,
החיוך מתהפך כשעליו מביטים,
בגדיו קרועים ונפשי נחצת לחתיכות.
|
פיית פרחים שנישברה בדרכים
עם המון סימנים נלקחו הקסמים
|
שוב אני שותקת,
בחדרו יושבת,
את סדיניו מחבקת,
ויודעת שלא יחזור.
|
להיות בודד,
זה להיות מת,
רק רגשות עצב,
רק דמעות כאב.
|
האדם פגש את הדמות המושלמת,
והתאהב בה.
רק היא לא תוכל לפגוע בנפשו התמימה.
|
סוף לאכזבות,
סוף למרירות,
סוף לעצב,
תמיד רציתי למות.
|
וכדור של פסיכי אחד,
לא עוזר לאף אחד,
אני לא צריכה להתאשפז!
אני שפויה,
זאת אהבה.
|
מלחמה וטרור מסביב לאגדה,
מלכת הפיות אינה יודעת מה קרה.
והמלאך הלבן,
צבעו אדום,
מדמים שהשפריצו
מן גוף האדון.
|
תישאר חרוט בנשמתי.
כי תמיד אזכור שהביט במראה,
שפעם הייתה לי אהבה.
|
|
|
לכבוד מיליארד
מיליארד כותבים
שאת סלוגנם פה
לא רואים זו לא
חובה לכתוב
זו...
לכבוד אדם אחד
רשע שבגללו את
הסלוגן אני לא
אמצא |
|
