[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה









http://www.alternative-israel.com
ICQ 89052039 89052039  stagger_lee

אל היצירות בבמה האהובות על ליאור אואל 30 היצירות האהובות שנבחרו לאחרונהאל היוצרים המוערכים על ידי ליאור אואל היוצרים המעריכים את ליאור או
השנה -1982 - הטעות הראשונה בחיי:
"כן, לצאת מהבטן, זה בטח יהיה כיף!"

גוף שלישי? אהא.
אם ליאור היה פה, הוא היה מביט ימינה, מביט שמאלה
,מביט למעלה.
מדליק סיגריה,מחייך - ומסנן קללה גסה לכוון השמיים.

"אחח אהובתי,יש לי הרגל מגונה אחד, קשה מאוד לחיות
איתי בגללו-אני כותב..."
"הכתיבה היא אורך חיים אנטי חברתית בודדה כמעט כמו
אוננות
הפריעי לסופר כשהוא כותב ורב הסיכויים שהוא יפנה
וינשוך עד העצם
כפי שלמדו נשות סופרים ובעלי סופרות למגינת ליבם"
"עוד שימי לב!- אין בנמצא שום דרך לאלף סופרים
ולתרבתם, אפילו לא לרפאם."
..."הפתרון המוכר למדע הוא לספק לחולה חדר בידוד...
ולשם לדחוף לו אוכל עם מקל".

"יקירי, האם אתה נהנה מהכתיבה?-"

"אף אחד לא נהנה מכתיבה.-"
"ההיבט החולני של הכתיבה היא שאי אפשר להפסיק אותה
סופרים ממשיכים לכתוב כי כואב להם פחות כשהם כותבים
מאשר כשהם לא כותבים"
"רק אל תשימי לב כשאני מיבב יקירתי,זו התמכרות
רגילה"

"הכתיבה היא אינה חטא, אך צריך להקפיד לשטוף ידיים
היטב לאחריה"
רוברט היינלין.
--------------------------------------------------
My soul has comforted and assured me
That in time my heart it will reward me
And that all will be revealed

nick cave




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
פחדתי פחד מוות מאותו ערב.
הבטחתי לעצמי שהפעם - אני עושה את זה. כמו לקחת מישהו עם פחד
גבהים למגדל ולתת לו להביט למטה. קשור כמובן.

אי אפשר להגיד עליי שאני יפה. כמובן שיש אנשים שאומרים. הם
מנסים לשפר את ההרגשה שלי. יש בי דברים שאני אוהבת, אבל את
רובם אני לא, וגם על אלו שאני אוהבת יש לי המון ביקורת.
(נכתב יחד עם נועה ולנר)

פואנטה
שמונה ושלושים בבוקר. אסיפת הוועד , גטו ורשה.
טרח זקן וחביב בשם שטריימל פותח את האסיפה.
"חברים יקרים! נעשה את זה קצר , כמו כל שבוע, יש למישהו משהו
להגיד?"

ישיבה ממשיכה והבלבולי ביצים חסרי ההגיון ממשיכים. אני ממשיך
לכתוב הערות ציניות בדף ומתחיל לכתוב לה שיר.

כשהיא נכנסה הביתה, ראו לה על הפנים מה היא עומדת להגיד. היתה
לה על הפנים הבעה כזאת, סתמית, עם אירוע דרמטי בשפתיה.
"אני רוצה לדבר"

מלחמתי
ישבתי במשרד כמו בכל משמרת לילה משעממת. כל המסכים דלקו
והנוריות הירוקות אישרו- לילה, הכל רגוע. ישבתי עם עיגול פיצה
גדול ובקבוק קולה קר והתענגתי על "שלום לנצח". ספר מרתק. כנראה
שאסיים אותו הלילה.

גן עדן
"ברוכים הבאים, בואו שבו על כיסאותיכם."
הארבעה התישבו, לא הבינו מה קורה סביבם, הביטו ימין ושמאל
למעלה למטה, חלקם שקעו עם מבטיהם ברצפה חלקם בהו לכוון הפקיד.
"אתם יודעים למה אתם פה?"שאל.
"איפה זה פה?"שאל איתן.

בושה וחרפה הגיעו לביקור. ששאלתי אותם אם הם רוצים כוס קפה,
בושה התביישה לבקש, וחרפה פשוט עמדה לה בפינה.

מופע הקולנוע התחיל.

היפרדות
בלי קול פיצוץ, בל חריגה ממסלול החיים. פחות פעימה, יותר אוויר
לנשימה,
כל מפגש רק יוצר אבק כוכבים.

יש לי חברים שמביכים אותי.
הם מביישים את המין הגברי.
הם מביכים אותי על הנסיונות הבלתי בוחלים, הפטאתיים, הבלתי
פוסקים לזיין כל מה שזז.
והכי גרוע, הם מביכים אותי בכך שהם לא מצליחים.

אהבה
יודעת אני שלעולם לא אקבל תשובה על כך גם כאשר ארקוד לאור ירח
מלא ללא בגדים ואפנה את עשן המדורה לאן שתהיה אתה , אך רק שאלה
אחת לי אליך יקירי,האם זהו זה? האם המוות חייך אליך ופתח לנו
את שערי גן עדן מבלי שעברנו בסלקציה החזקה של בית הקברות?

זה היה נוח. הייתה לו חברה. הכי כיף להשתעשע עם אדם שכזה, יש
מתח רגשי, מיני, אבל ברור שאסור. וזה נעים. הוא מחמיא לה. היא
מחמיאה לו. והכל בגדר המותר והאני שיכורה.

אגדה
העזה לא העזה.
המתינה לפיצוץ הזה, לשטן שיבוא.
לדבר הזה שאינה יודעת מה הוא, שיחתוך, שיבתרו.

בלי להזהיר הפנתה מבטה את בקבוק הוויסקי שעל המקרר ולאחר בקשה
מנומסת מזגה,
ומזגה...

ייסורים
"נכנסתי לשירותים וראיתי שם ערימה של ניירות טואלט רטובים,
בפח ולא באסלה,האסלה היתה מורדת עם המכסה וריח חזק של סיגריות
כבדות נישא באוויר, יכלתי לספור לפחות ארבעה פילטרים על הרצפה,
יכלתי עוד להספיק להציץ החוצה ולראות אותה רצה לכוון היציאה"

זוגיות
שלוש שנים הייתי מאוהב בג'ינג'ית וכל מה שנשאר לי זה הצד הזה
של המיטה.

היא עשתה את הפרצוף הזה שהכרתי כל כך טוב, זה הפרצוף הזה של
זין על העולם לא איכפת לי מכלום אני על סמים ולכו תזדיינו.
כל כך שנאתי את הפרצוף הזה שתמיד הופיע כשהכי הייתי צריך
אהבה...
...הדפתי אותה ממני וזרקתי אותה על המיטה כמו שק תפוחי אדמה
נרקוטי.

סוריאליזם
אדם לבוש לבן יושב בישיבה מזרחית על החול כמה מטרים מהם, ידיו
פרושות לצדדים ואצבעותיו סוגרות מעגל, עשר נערות רזות מראה
ובעלות שיער שהתכבס זה זמן רב באבק ובחולו הזהוב של חוף זה.

היא זועקת אל השמים ובזעקה זו קורעת את האדמה, הכוכבים בוכים
וממטירים דמעות של שנאה, לא עוד פחד, לא עוד חשש, היא רוקעת
ברגלה ומניפה את ידה השניה, ומייד מתייצבים לידה כל צבאות
האופל, כל מגינות האלה החשוכה

הערב הסתיים הפאב היה ריק מאדם. הברמנית ניקתה את הרצפה.
גדולתה כשכולם מתאהבים בה כל הערב.

וכי אין לך מנוח ועיניך לא יעצמו, ונגמר לך כל כח ונגמרו
החיצים.
והם מכל עבר פוגעים בך עם החצים, והם יודעים בדיוק איפה והם
תמיד תמיד מדייקים.

וכעת ממרומי העולם אני מביט, כל שרציתי הושג וכל ששאפתי בלעתי
בנגיסות גדולות. וכשפני אל המשך חיי הטובים והארוכים, מכאן
והלאה כשכל שחפצתי מסביבי או לפחות בהישג קריאת פקודה, ביקשתי
מעוזרי לשבת לצדי ולהקשיב בעיון בעודי מכתיב לו רשימה.

ייסורים
היא בכתה וסיפרה לי.
על האלכוהול , על איך שחברה שלה השאירה אותם לבד בדירתה, על
הפיצוצים שהוא הכניס לה בפנים, על האונס, ועל הפצע שלעולם
כנראה לא יגליד. כך אמר הגניקולוג, כך הצהיר הפסיכולוג, כך בחר
לו האלוהים.

על הנייר היתה דמות לא מוכרת של איש בעל עיניים תכולות
מבריקות. פניו של האיש היו רק עיניים, ללא שום מסגרת או איברים
אחרים, אך עדיין, כאשר היה מביט בן תמותה בעיניים אלו יכל
לדמין הוא את האיש העומד מאחוריהן ואת גופו עולמו ומלואו

אהבה נכזבת
הוא חזר הביתה אחרי שבוע של עבודה, נשק לאישתו והלך לישון.
בין בגדיו מצאה שיר אהבה. היא קרבה אותו לליבה ושמרה אותו לעד.


"בבוא הזמן ליבי יגמול לי, והכל יתגלה"
ניק קייב.

היא העזה לכתוב לו מילים שכאלו על מכתב שכתבה לו, היו עוד כמה
שעשו זאת בעבר, אבל עכשיו זה כאב. זה כאב

אני לא רוצה לראות את הפרצוף שלך יותר, אני עוד עלול להזכר
שאני אוהב אותך כמו שלא אהבתי מעולם!"דחפתי את התיק שלה לידיהה
והתישבתי על הספה.
היא התקרבה אלי, נמוכה , מתקופפת, נראית מוכה. תפסתי בקבוק
בירה ופיספסתי אותה בכוונה.
היא צרחה לשניה מהבהלה, ויצאה מפתח

זכרונות
מתהלך בעיר הבירה, איבדתי את חבריי. אין לי איך למצוא אותם.
קונה את הבירה השביעית. נשכב על הדשא עם הראש אל הכוכבים
ומחייך חיוך ציני נפלא.

היא חזרה הביתה ואני עמדתי עם מעטפה ועם הפתעה בפנים.
"מה זה?"
"קוק"
"קוק?" היא הרימה גבה,

סמים
מאז ומתמיד את עושה לי את זה, ואת ממשיכה, עם ההיעלמויות שלך,
עם המעשים הלא אחראיים, כמו אותה הפעם שחיכיתי לך והתעוררת
בגינה ללא שום פתח יציאה, וניסיתי לעזור לך למצוא פרצה בגדר עד
שנגמרה הבטרייה.

סמים
תום אסף אותנו מהבית, את הגעת אלי הישר ברכבת והתכוננו לטיול.
באוטו היו גם איימי ויאן, נדחסנו קצת ובעצירה הראשונה שיכלנו
קנינו סיגריות והמון אלכוהול.

היפרדות
מסתובבת כאן רוצחת.

כשהגיע היטלר לשמיים, הוא קיבל משפט בפני אלוהים עצמו. זה נדיר
, אתה צריך להיות משהו מיוחד או לעשות משהו מיוחד בחיים כדי
להגיע למשפט אצל אלוהים, כשאתה מת

מכתב
ישבנו בחדר אפוף עשן וקור של הגשם שבחוץ, מישהו כיבה את
המוסיקה כדי לשמוע אותו.
זה אני , ואת והחבר שלך לשעבר, וחברה שלו, ואמיר ודון.
שזה המכור, החברה שלו והמכור שלה לשעבר , והמפגרת, ושני החברים
שהיו לי לאויבי המצב והתזמון.

כי אני, שיכור מספיק לעשות את כל הטעויות בעולם, אבל לא מסוגל
לרקוד לבד.

"מי , האידיוט, שתכנן את הטיול הזה?"


לרשימת יצירות השירה החדשות
אכזבה
שיכורים
בודדים
בסופו של יום אני, בפתחו של לילה גם היא.

ארספואטיקה
אז אני כותב כי יש לי מה להגיד ואני רוצה לצעוק

אף פעם אל תאמיני לטיפות הגשם שעל חלונך
שללת ממלכתך היום וסגרת עסקא עם השטן
אף פעם אל תשלי ותחשבי שהעולם עמך

לא אנשים בלי בית
לא זעקה של תינוק
לא אמונה נשברת
לא חיים שלמים שנמחקים
לא אנשים קרובים מתים

ילדה גדולה הנה היא, איזו מדהימה.
הביטו נא לעיניהה, ותמצאו את כל העולם בפנים, ראו נא על
עיניהה,
הלא סבלה היא מספיק?

לתת לרוח לנשוא אותי
ולכח הכבידה לשחרר אותי

המוסיקה של הלילה
את גורמת לי לכתוב את השיר של היום
השיר של השמש
לא יכול לתאר את ליל אמש

אהבה
"המפץ הגדול הוא אך ורק ההתחלה".

כבר שנים שלא נלחמתי.
הצבא שחוק והפך לפציפיסט
החיילים טוענים שהשטח נכבש. ומעבר לכך זוהי דיפלומטיה
השאירו הכל למדינאים.

וזעם שגרם לגיבורי ילדות לנהום
והרעם שזעם באוזניה כשכיסתם והברק שהאיר על שניסתה את עיניה
להכהות

אל פרצי הר הגעש אל חושך מתנת האל
הלבה הרותחת גשמי הזעף הרבים
הקרחון הזה ואני עומד לידו
אל הזמן את ליבי שואל

אהבה
מאמין באמונה שלמה
מביט קדימה
מטה אזני
מחבק את התקווה

כל ילדי כל נכדי,שרפו את יצירותי
כי לא מגיע לי לשתות ממי עולם זה
אני, הולכת היום, וזהו זה.

היא לא בשבילך הם אומרים
היא נחבאת אל השמיכה
מסתתרת מאנשים
הם אומרים שהיא משוגעת
לא בשבילך הם אומרים

כשיחזור הגשם והכפור
הלילה האפור
והירח בשמיים לפי יישק
הריח הטהור
הכוכב שעלי ישמור
מלאך אשר צופה בי ממרחק

ורק באת לעולם, בגישה שכזאת, מסובבת את כולם
הו כמה את יפה! והם לא רואים, את רוצה לברוח
ואת של כולם ולא נותנת להם להתקרב מסתובבת עם כולם
כמה את יפה, והוא לא רואה. היית רוצה לשכוח.

אהבה
כבי את הנר הרגי עוד מלאך
את היא המלאך האמיתי
עמדי איתנה בפני האל
את תשברי לו את הלב
פרשי ידייך בפרוץ הסערה
שאגי זעקי בקולך
כאשר יפגע הברק באדמה
מותר לפחד כאשר גובר הרעם על קולך

הכרתי אותך לפני שנים.
לפני שבוע חיברתי בין חכמה לפנים

שדים חגים במחול.
זה לא ריקוד אלים
אולי קצת עירום, ארוטיקה זה הכול.

אהבה
לא עברו את המבחן
לא הצליחו להסתנן
היום, לא הצליחו כאן
קיומם לא ייתכן

עצב
משלם הניסים, עובד קשה בתקווה,
מפריש מהרגש שלו לטובת התקווה,
משלם הניסים אינו חוסך אף פרוטה

רובן שונאות.
רובם מאוננים.
לך יש רגשות.
ואת לא יודעת שאת רק סיפור של רכלנים.
לחבק את הזונה.

סאטירה

בנשק הכתיבה
בחטא ההשראה
ואת קוראת ולא מבינה
אינך מתרגשת ואינך בוכה


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
אבל אולי את של הים, ואולי ליבך מתנפץ עם הגלים, מתנפץ, חוזר
ללב ים, וממשיך לעבר חופים לא נודעים.

אלו הם רק דמעות יקירתי.
אלו הן רק דמעות של עצבות.

הזרקורים נדלקים ומתגלית מקהלה, אופרה קורעת של מקהלת הדממה
לא משאירים מקום לאף רמץ, לא נותנים לשום אמוציה מנוחה.

אהבה
אני רואה אותנו, יושבים, שיכורים, מרוחים על רצפה של רחוב או
החדר.
אני רואה אותך גוררת אותי, חצי מת, את חצי חצי, מנסה להשתלט על
הקורדינציה של לסחוב גוויה ולעשן סיגריה ביד השניה.

היא שואלת: איך אפשר להתנתק מאהבה?

ביום שעזבת הייתי הכי רע בעולם
ביום שעזבת הייתי הכי נכון שאפשר
היום בו עזבת אותי פתאום כך, היה תוצאה ניתנת לחיזוי, של
מעשייך הרעים הבלתי ניתנים לערעור.

כמה לילות שישבתי בראש המדינה הקטנה שלי ותכננתי כיצד אכנס
לעירה עם כוחותי המותשים ואחרי כל ההרס שאזרע ואחרי כל המוות
שינשא באוויר אבנה מחדש את עולמי איתה.

האמנתי שהאהבה מנצחת.
תמיד הייתי בטוח שיסודות העולם נבנים אך ורק על יציקה גדושה
באהבה.

המילה הכתובה בזנותה הפסיקה לקיים מערכת יחסים והחלה לעשות
איתי עסקים.
"תשתה פחות, תכתוב יותר"

נכתב להלוויתה של אופל, ילדה שליבה הקדים את זמנה , וכאבה ניצח
את תקוותה, בטרם עת.

אבל יש המון רגעים שהכל מתמוטט יש רגעים שאני נופל, ומאבד את
התקווה הזאת.
בשאת אפי אל הדרך אני ממשיך, עם ראש מורם וחומות , מחייך, נהנה
, תופס רגעים של אושר בשיניים.
ותמיד אומר:"להתאבד זו לא בעיה, רק שאלה של תזמון"

חוסר אונים
זעם ידידי! זעם על לילות קיץ נוראים!
זעם על תלות וזעם על חדלות אישים!

ערב יום השואה 2006. אני מדליק את האנילביץ' שבי. מורד
ברגשותיי בליבי שרוצה להרגיש ולהתרגש מבנות, ולקוות ולחלום
ולחשוב מחשבות מהרהרות, ולפנטז על פגישה נפלאה כשאני הולך לי
עם האזניות ברחוב.

נסה לצאת לשם, סע עכשיו בהחלטה של רגע, לחוף הים. מה שמילא את
נפשי בשבועות האחרונים כשהייתי צריך להכחיש את הריקנות, הים
בשעות היום נראה לי כים אחר, זה לא קסם שעולה השמש, זה פיתרון
סופי, זו פשרה שלא בוחלת באמצעים - זה כל מה שאני לא.

ויש רגעים שהיא פשוט לא שם.

פעם הייתי מחפש את הענן הבודד.
כשנגמר החורף הוא תמיד שם להזכיר לי שהוא עוד ישוב.
גם אם לתקופה קצרה.

ראי אותם סביב, הם אינם מעוניינים לגעת בנפשך ובשל כך - הם
אינם ראויים ליופייך.

שכחת לכתוב.
פשוט תכתוב. תכתוב!

הייתי רוצה לספר לך שלפעמים כשאני מחבק אותך אני שומע כינורות
מנגנים
את אולי תדחפי אותי ותשאלי אם זו הלוויה


לרשימת יצירות הפרגמנט החדשות
החזק לה את השיער כשהיא מקיאה. כל פעולה אחרת תעורר עוד הקאה
ופעולה זו בלבד תהיה הומניטאריות יותר מכל תרופה שתמצא לסרטן
או לאיידס.

את באמת רוצה שאשתנה?
אני אתחיל לאהוב, אני ארצה אותך לרגש.
והנורא מכל אחותי , אתחיל לשחק באש.

אם מישהו חיפש מוסר צדק ואיזון הוא כנראה בחר בגיבור הלא נכון.

וכך החלו להם הימים שעשו להם את דרכם וחיי בעקבותיהם,
ומאחורינו הצטרף לו גם העולם.
סופו השני של הסיפור שעוד לא נגמר.

אמרת שתשמור עלי-הייתי שיכור
הבטחת לחבקני-רעדתי מקור
ליטפת את שיערי בעדינות-היה שם לכלוך שחור
צעקת את שמי-רק רציתי לגמור.

מגיע לרגע בו כל שאתה רוצה הוא למות?
הנה המדריך שיעזור לך בכך.
אמנם רוב ההצעות הן הסיבה למה שגרם לך לרצות למות, אבל ממש כמו
גמילה, אתה לא יכול למות בלי רצון אמיתי למות.

זה כבר ימים שלא כתבתי לך ואני לא רוצה שתרגישי שאני שוכח כי
עודני זוכר.
את זוכרת את הימים שהשמיים עוד בערו והכוכבים זהרו ואור הירח
עוד האיר עלינו?

"יש לי הצעה .

ילדה שלי, ניצולת שואה
אתה, אתה רומז שאני שמנה?


לרשימת יצירות הצילום החדשות
צבע
אל היצירה
הערב מגיע, אבל הכוח רק גדל עם שקיעת החמה...

צבע
אל היצירה
תמונה של צל ושקיעה, וילדה יפה.


לרשימת יצירות הדיגיטל ארט החדשות
עיבוד ממוחשב
אל היצירה
זו היתה יכול הלהיות תמונה יפה אם הייתי מפתח אותה, אבל היא
יותר יפה אחרי שסרקתי את הפילים ושיחקתי איתם




אל הארכיון האישי (74 יצירות מאורכבות)
הם זקנים...
הם יהודים...
הם מזילי
ריר...
והם מתכננים
להשתלט על העולם
ועל מסכי
הקולנוע בקיץ
הקרוב!



"הפרוטוקולים של
זקני ציון 2",
פרומו


תרומה לבמה





יוצר מס' 1190. בבמה מאז 13/11/00 5:59

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לליאור או
© 1998-2017 זכויות שמורות לבמה חדשה