|
תהיו אובייקטיבים
תהנו.
ליאור.
היא חתכה בעוד השמש שקעה.
היא הסתכלה לעבר האופק והנה, עוד מעט זה קורה.
|
אולי גם אני אסתלק. זה יקל עליך
אולי גם בשביל המישהי האחרת אתה אותה לא תשכח
אבל אני לא אהיה כבר.
אז אתה לא תהיה שאני אקום. לא יודעת אם יהיה לי אכפת.
|
חיוך אחד והכל נעלם
ליטוף אחד והכל כבר נשכח
טיפה בעינה והיא נזרקה לפח
דימום קל, תסתירי אותו, חבל
|
הכול אט אט זורם לו ומוביל לים
והכול חוזר אליי למרות שאני נעלם לך
ואימא כבר לא תשים לב
ואבא אולי גם לא ידע
|
במלח ופציעה
ירי ושתיקה
בכיבוי האור ונשימה
|
את זוכרת משהו שהיה מזמן, את שמחה עם הזכרון הזה.
אבל אז את מתחילה לפקפק.
את שומעת דברים, לא מבינה איך הזיכרון שלך תיעתע בך.
את שואלת את עצמך מתי הפכת להיות בן אדם כזה שמדחיק את עצמו,
מדחיק את הרגשות שלו, מדחיק הכל, מחכה שהכל יעלם.
|
ולגוף אין מקום יותר
והלב לא יכול לסבול יותר
והאור שהיה בנו לא יחזור יותר... וגם התמימות, הרחמים, החום.
כל מה שהפך אותנו לאותנו.
|
אל תצטער, כנראה שמאוחר מדי
ואני כבר לא צריכה את הסליחה
|
|
|
"יא נושך
במקלדת"...
מתוך ריב במשרד
על רקע לא חשוב |
|
