|
מ-82'. כל מי שהכיר אותי אי פעם
לא הכיר אותי אף פעם.
קריאה נעימה לכולם.
רגליי לוקחות אותי אל יעדי.
הן יודעות את הדרך.
|
הפחד הגדול ביותר שלך
עוד יפגוש בך ותתרסק
וכלום לא יעזור לך
תקע ברך, תקע מרפק
|
כבר אמרו לי שאני אפאטי
כבר אמרו לי שאני אדיש.
אך אם אני יכול להתגעגע
בטוח שאני יכול להרגיש.
|
תמיד יהיה לך מקום חם פה
ואל תעז לחשוב אחרת.
|
נפלה עליי העייפות
אז הנחתי את ראשי
על המיטה החולה
|
ויש לך את הסיבות שלך
שאולי לא אדע אותן אף פעם
|
ליפול אל תוך בור ללא תחתית
נותן הרבה זמן לחשוב.
|
תקפתי ודרכתי
וריסקתי ורמסתי
|
רק לפני חצי שעה היה לי רע
ועכשיו שכחתי כבר למה.
|
באתי לעשות שלום
כי שוב פתחת במלחמה.
|
המסך מתחיל לעלות
והנה זה מתחיל
הקהל מתרגש וכולו קולות
מה עומד לקרות?
|
מחשבה שעלתה בראשי בהקשר לזוגיות שנהרסה. בבקשה בלי רחמים. זו
לא המטרה.
|
דברים שאמרת לי
ומה שאמרתי גם
ימים יפים
גם הם עברו מכאן
|
אולי זה הזמן למבול
שישטוף אותנו שוב
|
הוא לא ראה את העולם
בקושי ראה את העיר
הם לא רצו שיהיה כמו כולם
הם לא רצו שיכיר
|
ואם תעצור, מה אומר?
האם אקפא כמו תמיד?
האם אשבור את הקרח?
היא יודעת... היא ממשיכה ללכת.
|
לא טוב לי בלעדיה.
לא טוב לי איתה.
|
ביקשתי מכמה אנשים
פתרונות שידעתי מראש
לבעיות שמעולם לא העזתי לחשוף
|
יש עוד מקום מתחת לשטיח?...
|
משהו בי מתפתח
ואני לא יודע מה
בתוך גופי הוא קודח
מקשה על הנשימה
|
ואף אחד לא רואה
זוהי בעצם מסכה
ועיניי לא ישקרו אף פעם
ופרצופי לא יחשף לעולם
|
סיכום של קשר עם בחורה מניפולטיבית...
תחסוך כסף
תמצא עבודה
תרכוש השכלה
תשכור דירה
|
מרחוק היינו ביחד
ומקרוב אנחנו
לבד
|
ואמשיך לשמור עלייך בתוך תוכי
ולא רק מציפייה שאולי תהיי שלי
כי נרקם פה דבר יוצא דופן
ובדרך אלייך אני מפענח את הצופן
|
העט הוא המכחול שמקשט את דפי חיי.
|
סיפור חיים פיקטיבי על אדם אמיתי.
|
אז אתה על גג העולם...
נכון שזה מרגיש טוב?
|
שוב קרה הסיבוב הנורא
שהפנה אותי הצידה
מחוץ לטווח המטרה
|
לפני כמה שנים
הוא רק רצה לברוח
אך הוא טעה בדרך...
|
מתי שנתת לי את ליבך
שהיה כבצל...
|
ואני מורעל ממך, וקשה לי בלעדייך, וכשאת מפתה אותי, אני מחזיק
את עצמי שלא להתקרב אלייך... למרות שזה נראה כך, זה ממש לא
מדבר על אהבה. תיהנו!
|
לפני שאת נרדמת, לפני שאני הולך
|
התאהבתי, אהבתי את ההרגשה
אהבתי את הפינוק
אהבתי את השמחה
פחדתי לאבד אבל...
|
הנחישות גוברת על הייאוש
חברים שנפלו בקרב על הנפש יסכימו.
|
למה? למה לא להיות עצמינו? האם אנחנו כאן כדי להיות מישהו אחר?
|
הקצה לא יכול להתקיים בלי התחתית.
אך לצערנו, אף אחד לא ממש מודע לזה.
|
|
|
" אני כותב כדי
להרגיש את
השחרור מן
המועקה... ולחוש
את הסיפוק שיש
לפרה שנותנת
חלב!! "
מוקדש לכותבי
השירים למיניהם! |
|
