|
ואת מולי בשמש, עת רוצחת
נועצת בי סיכות דקות.
המתכת שוב קרה חדה כתער,
מילותייך קרות יותר.
|
עוד יום שחור.
כביתי מנסיונות.
שכחתי את שרציתי לומר,
נתתי כל שנותר.
|
|
|
- "סליחה, מה
השעה?"
- "שלוש מאות
מטבעות זהב,
עשרים ושתיים
יהלומים ושרשרת
נחושת אחת".
- "מה?"
- "אה, חשבתי
ששאלת 'מה
השלל?'"
לא שומע טוב |
|
