|
אפילו השכנה מרתה חשבה שאני משוגע לגמרי שצעקתי לה, "מרתה,
היזהרי, גורילה מאחורייך!" כאשר נכנסה לביתה שלשום עמוסה
בשקיות מהסופר. ומזל שצעקתי, היא נכנסה בריצה הביתה וכך הצליחה
לחמוק מהגורילה הברברית שניסתה להגיע לשקית הבננות שבידיה.
|
איפה האישה? איפה יהודה עמיחי?
איפה אני חי?
|
תחת פנס לילי מהבהב,
ישב לו אדון עם כלבו והדהד.
הושיט את ידו לפנים ואמר לי:
"שב!"
|
גם אדם וחווה ממולדתם נעקרו,
ומיהו עקר,
אם לא אחד אשר שורשיו איבדו כל משמעות.
|
ערב ובאתי אליך
עם מבט חם ומחייך
חיבקתי אותך, לחשתי
אהבה, אהבה
|
גדר טובה
גדר רעה
גדר הפרדה
גדר מפרידה
|
בגבעה ממול, יש ריח שלא הרחתי מעולם.
בגבעה ממול, יש קולות שלא שמעתי מימי.
בגבעה ממול, יש ידיים שלא פגשתי בחיי.
|
מגבירה את המוזיקה הספרדית, כדי להרגיש קצת לא כאן.
מותחת את שמלתה השחורה, כחיפושית לפני מעופה.
החדר מתמלא צלילים, כטיפות גשם ראשונות של חורף.
מרטיבות את החלל ויוצרות שלוליות על הרצפה החלקלקה.
|
כך חלמתי חלום, אני עף בשמים,
נלחם באש דרקונים.
ובלילה נסיכה אנשק בשקט,
היא תחלום חלומות מתוקים.
|
כשטיילתי מחוץ לביתי
ראיתי בדרך זוג במכונית,
היא בכתה, הוא ניגב לה את הדמעות
חשבתי, הם נפרדים.
|
יודע אני, שחם וטעים
בתוך כל הורידים והעורקים
המחשבות הזויות, אך נעימות הן
החלומות מעטים, אך בכל זאת טובים
הזיכרונות של בדידות וכאבים ארוכים
|
אני חושב שיש לי בראש
איש קטן שחושב שהוא
חי בתוך ראשו של איש גדול,
שחושב
|
את נשפכת במיטתי
נשפכת, שופכת,
הופכת
|
על הדשא זוגות מקרבים שפתיים
חבוקים בין אוהלים מתוחים
קולות העורבים קרבים בינתיים
נשמעים קולות המונים
|
וגם אני בא להתרפק לפעמים,
ליהנות מגופך הרך.
לנשום את ריח פירותיך.
נסחף אל המסע הארוך, בעקבותיך.
|
מה זה משנה עכשיו
זה בבטן וזה עוד קצת קשה
מחר יום חדש, לא
כך אני מקווה ונכנס למיטה
|
אני מתגעגע, אבל למי?
כיסופי ילדות משוגעים.
מה נשמע?
עונה בסדר, ושוב הפרפרים
אוכלים אותי מבפנים.
|
פותח אלבום ישן
מרחף בין זיכרונות עבר,
הכל מוקרן בתוך סרט,
סגור בתוך מסגרת
ובתוכה תמונה של ילד.
|
|
|
גם כשהשמיים
אדומים, השמש
כתומה.
ככה זה בשמים,
יש דברים שלעולם
יזרחו |
|
