|
רודף שמלות! רודף שמלות! רודף שמלות! הקולות הלכו וסגרו עליי.
ההד בבית דין של מעלה רק הוסיף לפחד ולקלסטרופוביה הגוברת...
בסוף כל יום אני יורד לבר מינן השכונתי, מבקש מהבר-רוח שימזוג
לי שליש אויר בטעם גולדסטאר. כול הרוחות בבר צוחקות על הצורה
שלי....
|
אני מתעורר משנתי הטרופה. היא שוכבת לידי. נשימותיה הכבדות
פסקו. בודק דופק. כלום. צמרמורת עוטפת אותי. ידי רועדות.
|
|
|
עת השתחררתי
העורכים המליצו
לי ביקור יומי
בבמה חדשה
זה באמת עושה לי
טוב לראות פרצוף
אדום חושף נחיר
ללא בושה
אחר כך כבר מר
יותר הטעם של
הרגל הקרושה
זוזו לסטרי,
קניבל וגולש
מתמיד |
|
