[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








ליאור גוטליב

אל היוצרים המוערכים על ידי ליאור גוטליב
Hοles

If only, if only the moon speaks no reply;
Reflecting the sun and all that's gone by.
Be strong my weary wolf, turn around boldly.
Fly high, my baby bird,
My angle, my only.




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
התבגרות
ובכניסה עיניים לוטשות בך, כמה שאת יפה, ובלב יודעת שהם
צודקים, את קורנת. וכשהולכת בכיוונך לבר, משתוקקת לפתוח את
הערב במשקה חריף, משהו שיפתח לך ריגושים, את משאירה שובל
ארומה, כמעט וניתן לחוש בו, אותן מולקולות מרחפות ונודפות
מעליך, שביל מנצנץ של פרחים אביביי

הספד
טיפת הדם שהייתה ראש החץ של מכאובה כבר פילסה לה את דרכה
לזווית חיכה, והיא ליקקה אותה עם לשונה בחולמניות מעושה,
בכוונה ברורה להתריס. יפה להכעיס.

מכתב
השמש סנוורה, החלת לדמועה. ואני שלתומי חשבתי כי עינייך
רגישות, התברר היה כי ליבך רגיש יותר. פגוע.
סלחי לי, אנא ממך, סלחי, מחלי, קחי את המטפחת, נגבי את הדמעה,
האיפור כבר נמרח. ואת, יפה כמוך, משתדלת להגניב חיוך, שואלת אם
בכל זאת יופייך שובה. בוודאי יקירתי.

זכרונות
שמעתי את שער הכניסה נפתח, הסתובבתי והבחנתי באותה ילדת יסודי
ששבה הביתה כמעט באותה שעה כל יום. בכל יום.
הילקוט גדול עלייה, בוודאי מלא ספרים. לעיתים מתמלאת אני קנאה
מלראות אותה, כל יום רוכשת עוד קצת השכלה, ובוודאי אינה מעריכה
את העניין כמוני.

מוסר השכל
לקחת את או דה קולון אנג'ל שלך, היקר כל כך, ופיזרת על עצמך את
הניחוח בנדיבות. את זוהרת. בהיותך מתהדרת, נעמדת נוכח השתקפותך
בראי, ולא יכולת למחוק את החיוך מפנייך.
היום אין מושלמת ממך. ידעת זאת בבטחה.

געגוע
התריסים מוגפים, כולם. בכל בית ובית, אין נורה שדולקת. מחשיד.
ואני, מגבירה את קצב צעדיי, רק מייחלת להגיע מהר כיכולתי
הביתה. תחושת בטן לא טובה מגיעה אליי, או שאולי, זה הרעב.

זכרונות
הצלקת בליבי שלי, היא שמבגרת. מונעת שלוות נפש וחמימות.
מהיכן הצלקת?
הגלעין שהשקעתי בו כל חיי, אהבתי, אשתי האהובה, נבלה. לפעמים
מים לא עוזרים.

התבגרות
הפארק ליד ביתך קרוב, חשבת שכדאי לעצור ולנוח בצל העצים. השענת
את התיק על הקרקע ונשכבת. העננים שטים, הרוח חמה והשמש רושפת.
עצמת את עינייך והסדרת את נשימותייך.
החום מקשה עלייך.

דיאלוג
- מה אוכל לומר, שיהיה לך בהצלחה, ליאור.

תודה ד"ר. עד כמה שאפשר, תודה. לפעמים רק להקשיב, יכול לרומם
קצת את הרוח. נראה שזה היה חסר לי.


לרשימת יצירות השירה החדשות
תקוות מתוקות שוכנות בנפשה המחודשת.
חיכתה לזה, איננה מאולצת.
התעוררה לבור מבלבל
ולידה סולם מאותר לבבות נמסים

הצרה המפריעה לכל
היא חוסר האפשרות,
לקרוא לזאת,
מציאות.

ביקורת
לבסוף היא תמות,
רק מגודל הכמות
של חוסר האשמה.

ביקורת
רגליה מהלכות ברחוב
משאירות עקבות תמימות

והקוצים נכנסים בידייך
פוצעים את ורידייך.
ואת רצה בגן הורדים
נשברת ואיברייך כואבים

למענך אקטוף את כוכבי השמיים
חייכי אליי היום בחמימות זוג עיניים

הגות
כשעונה לטלפון המצלצל, מתמלאת ציפייה שמהצד השני,
השיחה היא בשבילי,
ממך.

אולי מספיק?
העיקר אמרתם: "ניסינו",
הלוואי והאשמה תאכל אותכם.
ובינתיים כל העיניים מביטות בי

גורל
לבסוף מוצאת
סתם כך
את עצמי מתאפקת
בדבר שאני הכי רוצה מכל
זהו כמובן,
לאכול.

סמים
בין העננים
הצבעים מתערבבים
הכל מהתהפך
מרגישה רוח
כמו חלום מתוק
שרק התחיל לפרוח.
את הכל אפשר היה לזנוח

אהבה
זוהי שעת לילה מאוחרת,
צללינו משתקפים על הקירות
לחש לי מנגינות, מילים יפות

אהבה
חבקת אותי חזק בכוחותייך
תחת כיפת השמיים, בזרועותייך.

תחושתי
למה כשאני עצובה, השמים לא נופלים?

ולמה כשכואב, הלב לא נשבר לרסיסים?

למה כשאני בודדה, הנפש לא חצויה?

רק חבל שאת אדם שנגע בי באמת


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
הרהור
האם אזכה ליום של נחת, שבו אדע מהם חיים, חיים כשלעצמם, ללא
תוספות ותגמולים, ללא תן תינוק וקח זקן.

מכתב
אמרתי לך בעבר, ואגיד זאת גם עכשיו - יש לך את ההזדמנות להחליט
שהאזהרה שלי לגבי הקשר שלנו נכונה. אני מגיעה עם הרבה מטען
ועצבות. אתה לא חייב להתמודד עם זה. אני מרשה לך לפרוש.

יומן
לא אכזבת, מעולם לא. אין שלמות, נכון, אולם בשבילי את חסרת
פגמים. הגיחוך שלך, העיניים הלבביות שלך, שיודעות להרגיע,
להגיד שגם כשהמצב קשה, הגוף כואב והנפש יותר, יש לך כמוסה
להחלמה, אם רק אמשיך לשוטט אתך ולתת לך לתמוך בי.

הגות
אני לא יודעת אם אני חיה אחרת או שאני אולי בעולם אחר. אנשים
יפים אצלי זוהרים. לא ערטילאית, גשמית, כמו המקלדת הזאת שאני
מקיש עליה עכשיו, כמו הזבל שזרוק מול הבסיס שלי ביפו. אנשים
יפים זוהרים, הולוויד צודקים למרות הכל. אנחנו תמיד נמשך לאש.

זוגיות
כמה אירוני, לרקע הטלוויזיה הדולקת שמעתי בדיוק את ההפך, צעקות
וריבים על הדברים הקטנים ביותר. התמלאתי מחנק בגרון. האם זוהי
זוגיות?
מצד אחד שומעת דברים מקסימים מהטלוויזיה, בן זוג הוא החבר הכי
טוב, אדם שמקריב את כולו לאחר, ומצד שני, העיניים רואות אחרת.

פואנטה
לעזאזל איתך, לפעמים את מעצבנת.
- איך אוכל לעצבן את העצמי שלי?
זאת אומרת, אני זו את?
- בהחלט.
כך אראה בעתיד?
- אם לא תיזהרי.

מכתב
והיכן אתה עכשיו, כשחולף שבוע ועוד שבוע, הגרוע מכל נראה קרוב
מתמיד, והייאוש גורר בכי מר למיטה.
הזמן עובר, הביטחון מתמוסס והריקנות מציפה. איך אוכל לשמוח,
לצחוק, או בכלל, לחייך כשהכול כל כך רע?




יו יו יו
לא תאמינו מה
הרגע היה פה



גרפומן
הסלוגנים
מריץ שמועות


תרומה לבמה





יוצר מס' 55107. בבמה מאז 12/9/05 21:59

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לליאור גוטליב
© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה