|
 269136120
ליאור אלקן נולד בשנת 1982.
ליאור אוהב לכתוב, לצייר, קצת לנגן וכן להדביק
מסטיקים על שפכטלים.
בגיל 3 עזב את הארץ וירד לרוסיה הקרה, שם פגש זקן
סיני ותלש לו שערות מזקנו העבות. הסיני הנזעם הסגיר
את ליאור לשילטונות, אך במהרה הם הבחינו ביכולתו
האדירה להדביק מסטיקים על שפכטלים ולא יכלו להתעלם
מהעובדה שהנער ברוך כישרונות ועל כן החלו להעסיק
אותו.
ליאור הצליח לייצב את הכלכלה הרוסית אולם ידו הארוכה
של הסיני הגיעה אליו. הוא נחטף לארצות סקנדינביה
וישב בכלא המלזי שלוש שנים. ליאור, עז הרוח, נמלט
ומצא מחסה בארץ ישראל. והנה יצירותיו פרוסות לפניכם.
טענתם שאני זקוק לטעינה מחודשת
ראייתי נהפכת די מטושטשת
מחשבתי צלולה פחות ופחות
ואע"פ ששבעתי צרור הטחות
הטובה לזולת, אצלי לא נוטשת
|
היא הייתה מאוד מרוכזת בספר שבידה,
כשבזווית עינה הבחינה, בגבר שהתיישב לידה,
היא לא הייתה משגיחה בו כלל, אבל בחוצפתו העז המנוול, לשלוח
יד.
|
הופה, הפעמון מצלצל "דוינג דוינג", בטח זה ירחמיאל גמל הביצות,
הוא תמיד מספר שהוא נסע בכל העולם, חצה מדברות, לגם אגמים,
דילג על הרי געש, גלש להנאתו בשארית כוחותיו בביצות של יערות
הגשם שבאפריקה אבל אף פעם לא ראה ביצה איכותית כמו זו שיש לנו
באמבטיה.
|
כעת כולה נתונה בגופו החבול של הקורבן. הפרח שלה.
הוא מחובר לאינפוזיה, הנשמה מלאכותית ועוד כהנה וכהנה,
תל תלים של צינורות סוככים אותו. (תארו לכם ת'סצנה)
|
- נו, איזה סוג הוא היה?
- קיפוד... ירוק הכנף!
- לקיפודים יש כנפיים?
- כנף...
- כנף?!
- כן, כנף גדולה ומפחידה...
|
הוא דיבר ודיבר, לא יכולתי להשחיל מילה, ניסיתי, באמת
ניסיתי..."אבל"
-כן, כבר אמרת שהיה להם אקדח אולטראנושך ושהם שהיו מרוסנים, אז
מה?! זה לא אומר שלא יכולת לקחת מהם אותו...
בינתיים הכלב שבסלון נחר והתכרבל בשמיכה שהבאתי לו.
|
כשחבריי היו שואלים אותי האם אני מתכונן להסתפר, הייתי עונה
להם בהינף יד כי אני רוצה עוד להתפתח באקורדיון ועוד להיות
אומן גדול. והרי אומנים אינם מסתפרים, כמילות הפתגם הידוע "לא
יהיה אומן כי יסופר", והם צחקו, אבל הם לא ידעו כי אני עושה
זאת למען רויטל, שבמהלך
|
ויני פו הדוב היה דוב מאוד חולמני, וכשהוא עייף הוא יכול
לדמיין דברים אשר לא חלמתם עליהם. הוא פשוט חולם בהקיץ, פשוט
כך. אבל עזבו זה לא משהו רציני...
פו שמע לא פעם על התועלים ונכסף כבר להיפגש עימם ולהכירם כי
אכן שמוע שמע שהם מאוד נחמדים וחברותיים ובסה"כ הם
|
אומרים שיש הרבה דגים בים,
אבל אני רואה רק דגי רקק.
אומרים שעוד הרבה תעמודנה בתור,
אבל אני רואה רק חצץ ואבק.
|
ביער עבות שכוח אל, גן עדן עלי אדמות.
שם סבכי צמחייה עשירה, שיחים, פרחים ושאר מיני ירקות.
מזה זמן לא רב היו מתחרים, מתייפים בשלל גוונים למען
|
חוששת לגורלך, מתכסה בשגרת יומך
סברת אתהה על קנקנך, ולא אסתכל
בתוכו.
|
לראות נסתרות, להיבלע בתוך מראות,
לבזוק אבקת קסמים, לבחוש שיקוי קסמים.
|
להתבונן פנימה, לחבוק נשמה ולהיסחף בהארה
אל עולם עתיק יומין המביט אל עבר העבר- ולא
נגמר
|
נדמה והושקית קמעה מכוס התרעלה,
בקשת יפה והפעלת קסמיך והיא בשלה...
|
כל ארחי ופרחי ראש תופסים
גחל לוחשת, הס, היא לוחשת
|
הלוליין מהלך על חבל מתוח.
התופים דופקים, הייה בטוח.
החיים לפתע על כרעי תרנגולת.
הזיעה מחליקה, זו לא תרגולת.
|
ארץ שהוחייתה, עתיקה חדשה
ועליה הוכרז קבל עם ועדה
קיבוץ גלויות, איחוד לבבות
כאן בארץ אבות
|
אילו היו לי חצי קופידון
הייתי יורה בך ואת היית
מתאהבת בי,
היה לנו כיף יחדיו,
|
ורק בפנים דחוס, עיקצוצים בוריד
כי יותר מדי שקט,יותר מדי
|
אין זה ניחוח בוא האביב
כי עטך נובע כמעיין המתגבר.
ראה, שלג יורד מסביב
ואילו שיר הלל הולך ונשתבר.
|
הגם לגם מהאגם להשיבו לו את נפשו,
נפשו האהובה, נפשו היחידה,
אין זו אלא הטיפה המרה בים.
|
מסיבת חרגונים, אז ככה קוראים לזה היום?!
|
בהיכל פרות קדושות נשחטות / אבני החושן בהיחבא נחטפות.
הכהן סועד את ליבו בחלב / פני הדור כפני הכלב.
|
כל הממון והרכוש בעולם
לא יסולאו בפזית
|
קול קורא, צועק ומשתגע.
צלים מתהלכים, אוזנם ערלה,
ובלשון חלקות מקבילים פנים חלקות.
מהי לדידם מתת הקל?
|
שערות שיבה כבר לא יעלו על ראשו הקרח.
העלוה כולה מבכה ומקוננת- צעיר לנצח.
לא אח שלי, לא נשכח ולא נסלח.
רק, חבר טוב, יהודי כשר וחביב,
אולי לך הוא כן יקשיב.
|
בלילה, כשנהייה באמת חשוך
והשקט מטפטף אל תוכי
אני מרגיש איך תקתוקי השעון
מאיטים את קצבם
ולא נרדם
|
הוא בלע רוק,
היא השפילה מבט,
הוא נשם עמוק,
והיסס רקע קט...
|
בין כסה לעשור,
ראשיתה של תקופה חדשה הצופנת
בתוכה שלל תיקוות
|
כל אחד חשב איך הוא יעשה "בוחטה" של כסף ואיך הוא "לא שם פס"
על המדינה שלא נותנת לו שום דבר ואיך הוא "ידפוק" את צה"ל, ואז
כשתהייה לו הזדמנות הוא יטוס לארץ ההזדמנויות.
רק עמי ה"מתפלצף" הזה שהיינו מתעמרים בו היה צועק בקולי קולות
כמו תרנגול הודו שחוט
|
מסך העשן מותיר אותי לבדי, ברגע זה הזמן עומד מלכת ואני מנסה
לשכוח מהכל. יגאל אומר שאדם צריך קצת זמן לעצמו, לעצור את
העולם שרץ ורץ ולחשוב בבהירות ובצלילות הדעת, להבין.
|
"בשבילי פשטידת חלב ודבש", והמלצרית עונה: "מצטערת, יש רק
מרק"
"מה, רק מרק?!",
"ברשותך, מרק איום" הגיח וגיחך ראש הרשות.
"שלום כבודו" קידמתיו בברכה.
"שלום" הוא ממלמל וצוחק.
|
|
|
למה יש כאלה
שאיך שאתה לא
מעגל אותם כלפי
מטה או כלפי
מעלה תמיד יצא
לך אפס או מספר
לא רציונלי?
אופטימיות
קוסמית |
|
