אודות ליאור דה-ברושי / ק. מארקס

ברשימה אלמותית שנתפרסמה בעיתון 'חדשות', מגולל ק.
מארקס
את קורות חייו של ידידו הטוב

דה-ברושי התפרסם עוד בשנות ה90- של המאה שעברה, ממש
עם תום התקופה הויקטוריאנית הפלצנית. כתביו
השערוריתיים, כמו גם אורח חיים של דנדי, הקנו לו
מקום של כבוד בטרקלינים של אז. הוא התחבב במיוחד על
מרקיזה צרפתית בשם 'מאדאם טורקיז', שנודעה בגינוניה
הייחודיים ובתאוותה למין חסר מעצורים. השניים התאימו
כמו סיר למכסה.

את תחילת דרכו עשה דה-ברושי דווקא בצבא הוד מלכותו,
תחת פיקודו של המרשל דן שומרון (87' - 90'), בתקופה
שנודעה בשם 'האינתיפאדה העליזה'. עם תום השירות, פנה
הצעיר ללימודי פילוסופיה ובלשנות אנגלית באוניברסיטה
העברית בירושלים, הפוליס המשעממת של אחד מגדולי
הנואפים בהיסטוריה. מובן שהוא לא סיים את חוק
לימודיו. למעשה באקט מכוון, מהול בקור רוח נדיר,
דה-ברושי החליט להיעדר מהקורס האחרון בשנה"ל
השלישית. לכל היותר, כך התוודע בפני מקורביו
הספורים, "זה היה מקנה לי נייר קלף מטומטם שעליו היה
נכתב בוודאי: הנ"ל הינו בוגר לתואר ראשון באוני'
העברית בחוגים פילוסופיה ואנגלית. וכאלה".

במקום ללמוד, בחר דה-ברושי להתוודע לחוגים הרדיקליים
של ירושלים: הן טיפוסים חריגים מהאקדמיה והן שתיינים
במאורה החביבה עליו: קפה טעמון. לימוד התעודות
ההיסטוריות חושף אורח חיים בזבזני, לילי, הולל ובלתי
אחראי. לא פלא שהוא מצא את עצמו לא פעם חסר פרוטה,
מה שלא הזיז לו במיוחד, ומיואש. את מרבית זמנו בחר
לבלות בקפיטריה של גוש 8 במדעי הרוח, או בטעמון
כאמור. בלילות נהג לפקוד את מרבית הבארים בירושלים
(שזה בערך שלוש, מקסימום ארבע, מקומות).

בין לבין דה-ברושי שלח את ידו בכתיבה עיתונאית
ובקופירייטינג, מקצועות שלמד לתעב עם הזמן מסיבות
מובנות מאליהן. בקורות החיים שעיצב לעצמו תחת הכותרת
"לא שירתתי את מלך אנגליה" (מעין פרפרזה על "שירתתי
את מלך אנגליה" לבוהומיל האראבל, סופרו האהוב) הוא
כותב: ".איש מעולם לא עזר לי, איש לא התעניין בי
במיוחד. למעשה, כשאני חושב על כך, איש לא שאל לעניות
דעתי. כל מה שיש לי הם זוג ביצים מחומרים מורכבים.
זהו צמד של כדורים שלקח אותי לכל מקום בו רציתי
לתקוע את הדגל: עיתונים, משרדי פרסום ויח"צ, דובר
אגודת הסופרים העברים, מבקר תוכניות ספורט, מבקר
מוסיקה וספרות, עורך, משכתב, מנהל מועדון אופנועים.
גם אם אלוהים לא קיים, אומר קפקא, תמיד ישנה האפשרות
שהוא מסתתר. הוא לא טועה. ואגב אני מחפש עבודה."

הכתיבה המופרכת, המקוריות, החוצפה, הרצון להיכשל בכל
מחיר, לבדוק כל דבר וכל עניין, לנקות את השולחן,
לירוק (אם אפשר) ישירות לפרצופו של אלוהים - כל אלה
הקנו לו מקום של כבוד בחברתם של הנרי מילר, לורנס
דארל (מחברו הנודע של ה"קווארטט האלכסנדרוני"), פרנץ
קפקא, קורט וונגוט, ג'וזף הלר, דיוויד לטרמן, מייק
ג'אדג', מיילס דיוויס, ג'ימי הנדריקס, מיי ווסט,
אריקה ג'ונג ועוד רבים וטובים. משום מה, דווקא אנדרה
ברטון, מייסד הסוריאליזם, בחר להפנות לו עורף למרות
שדה-ברושי פעל רבות להצטרף לקברט וולטר, בית קפה
וינאי ששם הכל התחיל. לבסוף, כשערב אחד ראה ברטון כי
דה-ברושי מסתובב ובארנקו הריק טמון השיר המפורסם של
רמבו, 'לעזאזל', צירף אותו לאלתר. "טעיתי", לחש
לעברו את המילה שמאז הפכה לשם קוד, כמעט כמו "אין לי
אחות" לאמנון דנקנר.

קבוצת download, המאגדת בתוכה את כלל הטורים
והרשימות שדה-ברושי מפרסם באינטרנט, מבטאת את יצירתו
העכשווית.



ק. מארקס, הזיות



קבוצת download

כמה מילים לאנשים שרוצים לדעת את האמת על תכנים
ברשת

קבוצת download היא סט מדיות שהוקמו על-ידי ליאור
דה-ברושי. הקבוצה קמה במטרה לתת תשובה תכנית לצרכנים
שונים בצורה של מדיות עצמאיות, כמתאפשר בעידן מהפכת
המידע. אם תקחו למשל את מאט דראדג', עתונאי אינטרנט
עצמאי, תהיה לכם ביד דוגמא מצויינת לחופש אמיתי של
מידע. אנחנו מטיפים למיצוי האידיאל האנושי עתיק
היומין לסחור במידע באופן חופשי. בלי עיתונאים, בלי
עורכים, בלי כל אלה שחושבים שהם יודעים יותר טוב
מאיתנו הכל, שנהנים להאכיל אותנו בכפית וחוששים שיום
אחד נעיף את המטרנה המסריחה ישר לפרצוף העקום שלהם.
מובן שבמצב כזה לא יהיה ברור מה יותר מגעיל: המטרנה
או הפרצוף.  
  מדובר בפעם הראשונה בהיסטוריה שבה נשבר סוף-סוף
המונופול ההרסני של מידע. זה מובן? הפעם הראשונה
בהיסטוריה שבה נשבר סוף-סוף המונופול ההרסני של
מידע; מונפול שבו החזיקו עד היום אמצעי התקשורת
ההמוניים, האובייקטיביים. כל-כך אובייקטיביים שאף
איש הגון לא מאמין להם, שלא לדבר על להעריך אותם.
למה? כי מונופול זה רע זה רע זה רע. זה גם היה רע,
ועלול היה להמשיך להיות רע. לא עוד. מעכשיו כל אחד
יכול לקבל מידע, לספק אותו ולייצר אותו. עצם קיומה
של אפשרות כזו, שהיא למעשה הבשורה האמיתית של הרשת,
משנה את חיינו.
  שעות הפנאי ההולכות ומתרבות מעמידות בפנינו
אתגרים חדשים ומרתקים, לספק תכנים בסביבה תובענית
ואכזרית של צרכנים מתוחכמים. זו המטרה השניה של
קבוצת download שכוללת את:

1. download - טור רשת (ואכסניה לכתבות, סיפורים
וכיו'ב).
2. T.V.-guide - בקורת טלביזיה.
3. Mister-net - סאטירה וירטואלית (מופיע בפורטל
אינטרנט זהב)
4. הבקבוק / הקומדיה האנושית - סיפורי בארים (כולל
בקורת).
5. Nba-kid - טור אנ.בי.איי.
6. Y2k - לא נקבע עדיין.
7. קפה סעדווי - סיטקום.
8. T.T. (toilet talks) - אנימצית קרטונס.
9. סיפורים קצרים.



נכון לעכשיו, ליאור דה-ברושי מפרסם כמה טורים
באינטרנט, באתרים שונים. ר' פורטל אינטרנט זהב, אתר
"מגניב" בטריפוד, נטקינג ועוד, לצד שירותי עריכה,
תרגום וכתיבה שהוא מספק לגורמים שונים. הנ"ל גם כתב
את מאמר הסקס הידוע "רובים&דגדגנים", כתגובה למאמר
"המין הנשי".

ספרות זולה אני רוצה לצעוק ולא מצליח. לבסוף, בחמת חרון מקפיאת דם, עולה בידי לסנן: "תובע מזוין, אני עוד יגיע לחור המזורגג שלך בפאריס, ברחוב הצורפימ 36, ואתלוש את הלשון היבשה שלך, חתיכת כלב. מה עוד אתה רוצה, את הקוס של אחשורוש?

מאסיב אטאק: מניפסט הרשת הראשון למשך יותר מדי זמן מבנה הידע שלנו התחלק באופן שיטתי בין אמצעי התקשורת, במיוחד כאן בכדור הארץ. אנחנו מוכרחים להתחיל לשלם תשומת לב לצרכים האנוכיים שלנו, להראות כבוד לאגואיזם, לדפוק למעלה ת'שמרנות - 'תם יודעים מה אני אומר? אני מדבר על מהפכת מיינד.