[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








ליאור אביטל
כוחו של הרגע

ICQ 311129843 311129843  
ליאורית


אל היצירות בבמה האהובות על ליאור אביטלאל 30 היצירות האהובות שנבחרו לאחרונהאל היוצרים המוערכים על ידי ליאור אביטלאל היוצרים המעריכים את ליאור אביטל
כנראה שפה,אני יכולה להפיק מהשתיקה שלי הרבה יותר.
ניסיתי.
אז זה עובד...

לאלו שמתעניניים ולאלו שסתם אוהבים לקרוא.

(יצירות שנכתבו כ:3-4 שנים לפני כן...וכמה חדשות
יותר)
בת כמה אני?!
עוד מעט 20...
איפה אני כרגע?!
חיילת...איפשהו בעולם הזה
מלנכוליה?
לא...זה לא מדבר אליי.תנו לי לחייך בשקט ולכתוב
ברעש.




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
מכתב
נכנסנו לבית מוזנח באזור הפרברים.
העדפתי להניח את כל חששותי בצד ולהקריב את כל עקרונותי על מזבח
ההחלטה לשנות דפוסי התנהגות והרגלים שנדונו כבר לשחיטה.
נכנסנו. דפיקות לב של ריגוש.

מלחמתי
אתה מלטף אותה כאילו הייתה לך כחיית מחמד,
היא כן, מלווה אותך לכל מקום, נאמנה לרגע.
לעיניי ההמונים היא "כלבה" אמיתית.

אפילו הצללית שלי שינתה צורה.
עכשיו אני אוחזת נשק.


לרשימת יצירות השירה החדשות
יחסים
שני עולמות נסערים

וידוי
מהססת להגיד לך
ש....
כי אולי אאבד עוד רגעים מאושרים בחיי.....

יחסים
"נזרקתי" אל מחוץ למשחק.


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
מכתב
אני מתוודה שלא ניצלתי את הזמן עם אהוביי בעוד כשהיו חיים,
אני מתוודה שאיני מוצאת את המילים הנכונות לומר בזמן הנכון,
אני מתוודה שטעיתי כ"כ הרבה...
אבל
לומדת מהטעויות שלי.

חוסר אונים
תנשמי.
הציפורים כבר לא מציצות אלייך בלילה.
מתחם של עצים סביבך, אוירה כ"כ פסטורלית.
הציפורים כבר לא מציצות אלייך בלילה.
את יכולה לישון בשקט.

פעם אפילו הסיוטים שלי בלילה היו יותר ברורים ממך.
כשהדמעות כיסו את עיניי מתחת לשמיכות אתה לאט לאט נעלמת לתוך
הבועה שלך כשבעצם עמדת לידי, אבל אני לא הבחנתי.

אוטוביוגרפי
מוקדש לאותם זיכרונות ששינו אותי.

היא ואני
יש בי את הכוח הזה עכשיו לומר לך בקול רם,
כי
אני כבר לא מרגישה.


לרשימת יצירות הפרגמנט החדשות
היה יותר מדי שקט שם...

"מין" תחלואת אנוש כזאת המנותקת מכל מכל גודל אנושי,גודל פיזי
(וריגשי) שנמצא בחוץ.
שם נשכחו כל עקרונותיי ומחשבותיי.

פיסות בד, משי וסאטן שמעולם לא ידעת...
יהלומים שחשבת שלא תענדי...
והקטיפה הרקומה בשמך...

לפעמים פשוט בא לי לזרוק את הרימון.
או פשוט להפיל אותו לידי.
הפעם בחרתי בלשרוד.

את ידעת שעוד מספר קילומטרים את תדפקי בדלת ותעשי את טעות חייך




תגיד, יש לך
אש?

בוריס מהעיירה
הרוסית צ'רנוביל
לחברו איגור,
עשר שניות לפני
הפיצוץ הנודע


תרומה לבמה





יוצר מס' 54105. בבמה מאז 24/7/05 21:41

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לליאור אביטל
© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה