|
אני שוכב בשק שינה
ואת בבית במיטה
רוצה לדבר איתך
אבל כבר מאוחר.
|
אתמול ראיתי אותה כנראה בפעם האחרונה
אותה בחורה שמתוך הים יצאה
כמו נימפה יוונית ריתקה את מבטי
לפתע כאילו הלכה בהילוך איטי
|
ואז נתקע מבט
זוג עיניים לזוג עיניים
נעביר בטלפתיה מחשבות
וננסה לגלות
מה העברנו
על מה חשבנו
|
שאמרת שאת רוצה
לא ראיתי שום קריצה
שתעיד על שקר אפילו לבן
שיראה לי אפילו בקצת
למה התכוונת
שאמרת שאת רוצה
|
מה את עושה
את מי את רואה
על מי את חושבת
|
שתייה חופשית, קוקטייל עם קשית
אנשים מסביב מחפשים דרכם
בעולם מטורף ששום דבר לא מוסכם
|
מלאך שקט כל-כך שלווה
מרחפת בדמיונות
בין חלומות
|
מחכה לא יודע למה
רוצה את לא יודעת כמה
להפוך חלום למציאות
להאמין שזאת לא שטות
|
שנינו יושבים
פנים אל פנים
לא יודעים מה לעשות
מה צריך לקרות
השתיקה כבר רועמת
|
רק זיכרון נשאר לי
מהיום בו אמרת:
"להתראות אהובי"
ואז הלכת
|
רמזים כפולים קבלתי ממך
אני רוצה אבל מפחד
לבדוק מה יותר חזק
הכן או הלא המנתק
אמרת שלא אפשרי
והמשכת לחייך בחיוך ילדותי
|
"יש סיכוי למה?" את שואלת בציניות מחויכת. "את יודעת למה", אני
עונה באותה ציניות. "לא יודעת, אתה חושב שזה יצליח?"
|
המכשול הנפשי הוא החזק ביותר, כך חשבתי, אבל הבנתי שגם המכשול
השכלי, המחשבתי, הוא חזק.
|
אז איך יודעים באמת שאוהבים ולא סתם חושבים שאוהבים? איך אני
אדע שמשהי שאני חושב שאני אוהב אני באמת אוהב ולא סתם נדמה לי
שאני אוהב אותה?
|
לא מבין מה החיפזון
להיפרד להגיד שלום
ולא להיפגש יותר...
|
מה קורה איתי? מה עובר עלי?
רגע אני פה רגע כבר לא,
בגוף כן במחשבה מרחף
|
הנה עוד פעם אני נוסע על אותה דרך מוכרת שמתחילה אי-שם ונגמרת
באופק. שנה שלמה נסעתי על הזאת הלוך-חזור, הלוך-חזור וחוזר
חלילה.
אבל הפעם, משום-מה, הדרך נראית קצת שונה, כאילו יש בה משהו
אחר, משהו על טבעי, מאין רגש מוזר של כמיהה להגיע, אבל מצד שני
פחד מהלא נו
|
|
|
חשבתי לעשות
קאמבק
היסטרי לעבודה
בתור
אינסטלטור של
מפורסמים.
מה רק לצביקה
מותר?
יעקב פופק |
|
