|
אובססיה
את לעת לעת לוקחת שפיותי
מחלחלת בעורקי
אחוזת טירוף את משאירה אותי,
כשהמסך יורד
|
עידן ועידנים היינו יחד בין הכוכבים
בעלטה כיסינו את גופינו
בנעימות קולינו הרכים
|
לכתוב, לכתוב כדי לא לשכוח
את הכאב אשר פקד גופי
לכתוב, אל הנייר לברוח
כדי להציל את נשמתי
|
הכל אבוד,
חיי נעים במעגל לכוד.
לבי לבוד באור של מציאות.
של החיים ברוח החירות.
|
|
|
למה דווקא
קרטונים?
למה לא להספיג
את זה בגומי?
תחשבו על זה,
גומי בסוטול!
מתנדבת מקיבוץ
גלויות, מביאה
אותה בסטארט אפ. |
|
