[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








ליאורה שפרמן
ICQ 96582386 96582386
אל היצירות בבמה האהובות על ליאו שפרמןאל 30 היצירות האהובות שנבחרו לאחרונהאל היוצרים המוערכים על ידי ליאו שפרמן
חיים רק פעם אחת,
ובפעם הזאת חייבים לבלבל למישהו את השכל,
אני החלטתי במקום לדבר לכתוב
ילידת 1983 מזל דלי משועממת מחיים מעצמה ומהכל...
במסנג'ר היא מרי ג'ין,
וכאן היא סתם ליאורה
אחת ששונאת לבלבל את השכל (אולי כדאי שאני אשתוק?)

תהנווווווו


סתם לידיעתכם- תמונות שצילמתי:
photos.yahoo.com/lioranarf
http://lionarf.myphotoalbum.com/albums.php




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
כשהזמר מתחיל לשיר את מצטרפת, מרוקנת את גרונך לאפילה. עכשיו
זה רק את והמוזיקה, כל השאר מסביב כבר לא משנה כל-כך. אפילו לא
הוא

מתוך תכריכים בלויים יוצאת אל האור מחדש, מאמצת את עיניה
שמתרגלות שוב לאור, בולעת טיפת רוק שאוספת בפיה כדי להדחיק את
הצמא הכבד, היא קמה. כמעט כמו שלד כל שריר בגופה הצנום כואב
כשהיא מכופפת ברך אחר ברך ומיישרת

אהבה נכזבת
Em was sitting there, she looked the same, one tear in her
eye, and a smile of an angel on a sad face. I walked towared
her, embracing this moment, remembering pain is my illusion,
the feeling so hard to shake.

היפרדות
היא ידעה שיש כדורים בארון ושהבריחה מהמציאות יכולה להיות כ"כ
קלה אבל במקום הכדורים היד שלה תפסה את השקית עם הקססה המוכנה,
היא גלגלה כמו שהוא לימד אותה והדליקה שאפה עמוק עמוק, וחזק.

אהבה נכזבת
והוא חשב שהיא רגילה בכל דבר שעשתה...

היא חשבה שהוא מיוחד...

אהבה נכזבת
אני צריכה להתנתק מכל המתח שהשארת בשדות החרוכים של מגירות
ציפור הנפש שלי, להעמיס במשאיות החותכות את מכוניתי בשעת לילה
מאוחרת בכביש המהיר. זה שניסה לאכול אותי בידיו כמו זבוב הנמלט
על נפשו מידיו של הענק מהסיפור עם האפונים.

מנגב את הדמעות שהזלת ומקיץ משינה, כבר שבועות יש בתוכך אותה
הרגשה רעה שמקוננת והורסת אותך, גורמת לך להירדם לכמה דקות
אחרי בכי ומעירה אותך כשהדמעה זולגת לאיטה על הלחי. והיא אפילו
מתוך שינה - מלקקת אותה.

יומן
שוב הגענו להוד השרון, חנינו מול, פיזרנו שיער ונכנסנו. את
בקלילות הולכת לברמן שכבר מכיר את תווי פנייך ומוציא כוס של
ליטר, את מחייכת - חיוך גדול ומדהים.

אהבה
האדישות אכלה אותה אבל לא היתה לה תרופה לזה. בפעם המיליון
שהוא שמע אותה אומרת קורה נמאס לו והוא טרק את הדלת אחריו, היא
פשוט המשיכה לעשן את סיגרית הווינסטון לייט האחרונה שלה יודעת
שעוד מעט הוא יחזור, כמו תמיד.

חוסר אונים
מנסה לזכור כל דבר קטן שאמרת, ונוצרת קרוב לליבי את ההודעות,
התמונות ואפילו סיפורים שכתבת בשבילי. לפחות במוח שלי זה כך.

מיליון מחשבות רצות במוח על מה כדאי או לא כדאי להגיד, על מה
צריך לעשות מחר ומה עשיתי לא בסדר אתמול. תמיד בשעת ביניים,
תמיד מאוחר כשכולם ישנים ואני תקועה מול שני מסכים. תמונות
רצות.

כזאת היתה מיכל, באלה שאהבה פגעה הכי הרבה והיא בגדה בהם , פעם
אחר פעם. לבסוף נשארה לבד וזה לא שהיא לא ניסתה להפסיק לבגוד,
פשוט הורמוני ההתבגרות שלה קפצו מהר מידי

פנטזיה
חלמתי שאני יורה בהם, בכל האנשים שעשו לי רע בחיים ואני מרכזת
אותם במקום שהכי הרבה סבלתי בו - התיכון שלי. דימיתי איך אני
הולכת לחדר מורים ומצילה את המורה היחידה שהיתה נחמדה אלי

היא הביטה מעבר לבועה, נקישה בדלת. היא מהרהרת מי מחפש אותה
בשעה כזאת ומקפצת לעבר הדלת

אהבה
חתכת את החוטים אליהם הייתי קשורה ונפלתי, כולי חבולה
והסתובבת.

קול טיפטוף נשמע מהמטבח טיפה אחרי טיפה, טיף-אף, טיף-טף, זה
שיגע אותי אבל לא היה לי כוח לקום ולסגור את הברז, והבחורה
שלידי ישנה בכזאת שלווה - רציתי להרוג אותה בגלל השלווה שבה
היא היתה שרויה. הסתובבתי לצד השני לפחות היא לא תראה אותי
בוכה., חשבתי לעצמי.

ייסורים
הוא שוב פעם נוגע בי, אמרתי לו לא, אני עושה את עצמי ישנה
שוקעת שוב בחלומות ריקים שלי

ניגשתי אליו "איך קוראים לך?" שאלתי מבויש והוא חייך "דני נעים
מאוד".הסתבר שהוא גר באלנבי, הוא בן 25 מחר. הוא התפלא שאני
הראשון ששאל אותו, כולם הכירו אותו בפנים, בנות היו מנשקות
אותו לשלום ובנים חיבקו בחום, "כבר שנה זה כך" אמר בחיוך עצוב
"כולם אוהבים אותי

אהבה
בעיניים עצומות את מחייגת שוב את המספר שלו, משאירה לו הודעה
בתא הקולי מקווה שיחזור אליך בדקות הקרובות ויודעת שיש לך עוד
כמה שעות טובות לחכות עד שיחזור אליך.
את רוצה אותו קרוב אליך והשעות מפרידות בינכם

אהבה נכזבת
"דנה יש לי משהו לספר לך תשבי בבקשה" היא לא מבינה מסתכלת בי
מבט תמוה עם העיניים הכחולות הגדולות שלה "יש לי משהו לספר לך
כבר שנה שלמה" עכשיו מגיע מבט השינאה היא שנאה ששיקרו לה תיעבה
את זה "דנה, זה לא נורא כמו שאת חושבת, אין לי אישה אחרת ואני
לא פושע נמלט"

התבגרות
את רצה לחדרך וטורקת מאחוריך דלת ללא מנעול, כי הם לא נתנו לך
והם, עוקבים אחריך בצעקות שאף פעם אי אפשר לדבר איתך, והם
כרגיל טועים.

ייסורים
היא סיימה את הסיגריה והדליקה עוד אחת, כאילו לא יכלה בלי עשן
שיוצא מהפה בצל הזה שנקרא החיים שלה, והיא באמת הסתתרה....
היא בנתה חומה ורק אני יכולתי לפרוץ אותה, אפילו היא עצמה לא
ידעה שהשאירה פתח במיוחד בשבילי

פארודיה
כלאו אותי בתוך כלוב מטר על מטר, בעלי לא היו רעים אליי להיפך
טובים מאוד, נתנו לי אוכל שתייה ופינוק, אבל אני רק רציתי את
החופש שלי, מי אמר שאוגרים לא יכולים לכתוב?!

ביוגרפיה
רעש הים בסביבתנו ואנחנו מסתובבים רק אני ואלו שמלפני, אני
מנסה לעקוב אחרי עקבותיהם ודורכת באותו מקום בו דרכה רגלם.
השמש מסנוורת וצורבת קמעא את עורי החשוף אבל זה לא משנה לי,
אני במעקב אחרי טביעות רגליים בחול. מבטי מגלה צדף ואני
מתכופפת לאט ומרימה אותו, מבי

סמים
"אני נופלת לתהום עמוקה" היא צעקה והמשיכה ליפול מנסה לאחוז
במשהו שיחזיק אותה למעלה, ואני הבטתי בה ולא יכולתי לעזור, מה
שממש ביאס אותי כי דווקא אהבתי אותה.

היפרדות
קרבת פיך אל פי ונישקת אותי כפי שמעולם לא נישקו אותי, אדי
האלכוהול שנישאו בנשימתך, זרמו לתוכי ושיכרו אותי, לשונך נגעה
בלשוני, רכות במן שובבנות כזו שיודעת שאסור לנו, אבל לנו לא
איכפת.

היא החליטה להתיישב על נשמת השטן שבינהם על הכי רעה על האישה
שפגעה ללא הבחנה. אחרי יומיים היא כמעט התייאשה, אך לא הרימה
ידיה, היא הייתה נחושה בדעתה להציל את נפשה ממוות בטוח.

התבגרות
אם היה ספר שהיה יכול להגיד לי איך החיים שלי יצאו בסוף, בטוח
הייתי משנה אותו, הייתי בוחרת להיות הדמות הנערצת, היפה זו
שתמיד מזדהים איתה.

אני הייתי השומר שלהם, ולכן כשהתחלנו להמר כדי להשיג עוד כסף
לסמים, תמיד נתנו לי את הכסף ואני הייתי מחליט, מההימורים
איכשהו ניצלנו בלי חובות, אמא שלי נתנה לי כסף, ובעודף קניתי
עוד גרם של הירואין שאותו הרתחתי על כפית עם טיפת וודקה,
הידקתי את זרועי כשבפי המחט

פואנטה
כשהתעוררתי מצאתי את עצמי בסימטה חשוכה עדיין עם בגדים אבל
מישהו שכב לצידי,לא ידעתי מי זה, מצאתי את התחתונים ליד הגוף
שלו וברחתי משם.

מגע עורך הנוגע בי, העיניים שלי עדיין נעוצות ברצפה מחכות שתגע
בסנטרי ותרים את מבטי אל-על, במקום יד קרה סוטרת לי, כי ביקשתי
ממך.

פארודיה
עמדתי מולם מול רבבות האנשים ורעדתי, הסיפור שעבדתי עליו הרבה
נראה לי פתאום כל-כך טיפשי וכל-כך מטומטם לעומת הסיפורים
הקודמים לו, אבל מה לעשות זה בכל זאת הסיפור שלי

יומן
היא לא היתה יפה וכולם טענו שהיא לא מוכשרת בכלום אז כדאי שכבר
תלך ותהיה זונה כי משהו יותר טוב לא יצא ממנה

אהבה
הוא נכנס לבוש בבוקסר שלו ומתחיל לנגן, זה מרגיע אותך. אחרי
זמן מה הוא מפסיק ואת מסתכלת עליו ושואלת למה בקול חרישי. הוא
נשכב לצידך ומחבק אותך, אתם נרדמים

אהבה נכזבת
הרגשתי כאילו שתי ידיים לופתות את צווארי, ממשיכות ללחוץ
והתעוררתי, אחוזת זיעה ובהלה ניגשתי למקרר להוציא מים. אחרי
לגימה הבנתי שאני לא לבד בבית.

הכלבה מושכת אותי והיא חזקה יותר ממני וגם כוח ההתנגדות שלי
קטן וקטן. סיגריה אחרונה, אני מחפשת את המצית בכיס מנסה להדליק
ופתאום יד מושטת לעברי עם מצית בוערת מתקרבת לסיגריה שלי
ומדליקה אותה,

פואנטה
בימינו זה כבוד למות בפיגוע, יום אחרי הכותרות הם עליך
ומקסימום יומיים אח"כ יש גם תמונה בעיתון. תמונה ממזמן, אתה גם
לא זוכר למה חייכת כשצילמו אותך באותו יום.

סמים
אחרי ירושלמית, בה פייפ ושוב ירושלמית והמון הזיות. התגעגעתי
להרגשה הזאת שהגראס העניק לי, תחושה מטומטמת של אושר רגעי.

ייסורים
וידעתי שאני לא אהיה אחת אף פעם,
וידעתי שאני לא אזכה לאהבה,
וידעתי שאני לא אזכה באושר,
וידעתי שאני לא אצייר לבבות,

מחר יש לה יום הולדת 18, היא יכולה לעשות מה שהיא רוצה, או
תמיד רצתה לעשות ופחדה, אך כמו כולנו, היו לה בעיות כבר הזכרתי
את סוגם, היו לה בעיות בטחון וגם זו לא הייתה הבעיה הכי גדולה

חבר שלי לשעבר חזר אתמול מאמסטרדם והציע לי לבוא אליו ל.."את
ההמשך הבנתי לבד "אני מבין" עצר אותה "גם אני הייתי בקטע הזה
חברה שלי לשעבר, היא נפטרה ממנת יתר לפני חודשיים" הוא אמר
ודמעה אחת זלגה מעינו הימנית ואז מהשמאלית ואז משתיהן.

היפרדות
בואי ונשב על כוס קפה נדבר על העולם כמה שהוא יפה
אני אתן לך לטעום מן המשקה המר עד שהוא נגמר ואז תשאלי מה שמת
לי בפנים כן את תשאלי מה שמת לי.....
בכוס הקפה שלי?:)

הרגשת פעם כלוא?! אם לא אנא הפסק לקרוא מיד (אלא אם כן מעניינת
אותך ההרגשה, להיות כלוא זה דבר נורא), אם כן נא המשך אולי
תזדהה אולי גם תזיל דמעה בסוף

כבר שמונה שנים אליזבת עבדה בתור רופאת ילדים בבית החולים הזה
לאחר שבילדותה כל-כך אהבה לטפל בחברותיה ובאימה שנפטרה לבסוף
מסרטן

חלום
לילה וכולם ישנים, בחוץ הכל נראה רגוע. את פוקחת עיניים ומביטה
לצידך שם שכוב לו אהובך היחיד, זה שנשבעת שתאהבי לעד. והאהבה
בינכם כמו אש מלבבת, משמידה את כל אלה שמנסים להרוס לכם את
הכיף שלכם, והוא שוכב כ"כ שקט, כ"כ רגוע.

למלאך שלי אין כנפיים, הוא עף כך מעצמו. נראה כמו אדם פשוט אבל
הוא מלאך

יומן
בגיל 11 היא עמדה בטיול השנתי בסוף הצוק וכמעט נפלה,מאז
בטיולים עד סוף היסודי היו שומרים עליה שלא תלך לבד, תמיד
התעקשו שאם ההורים שלה לא יכולים לבוא אז שהיא תלך ליד המחנכת
- איפה שכל המשועממים והחנונים היו הולכים כדי לשאול את
המדריכה שאלות.

ייסורים
לפעמים אני צוחקת, לפעמים אני בוכה, לפעמים כועסת אבל לרוב אני
סתם אדישה.

אני פותחת אותו בלחיצת כפתור ענקי, יחסית לגודלו הטבעי ובימינו
הכל יחסי, יחסית לאנשים אחרים אני נחשבת לאחת שסתם באה והולכת
וחוזרת והולכת שוב מחדש,
ואני מכורה!

מאז מעטפת השקרים גדלה,
וכל שקר חדש היה כמו סכין שננעצה בגבי,
מפחדת לצאת מפחד שתעלם.

יומן
מסתכלת על המראה השבורה, ורואה שברירי השתקפות על כל חלק של
מראה - חלק קטן מפניה, "תמונה של פיקאסו" היא ממלמלת, ואז
חושבת שהן הרבה יותר יפות ממנה

בעיניה היא יפת נפש, אך בעיני אחרים אולי קצת מרגיזה,
ותמיד אמרו לה שהיא התנשאה מעל כולם שיש לה את מחלת הגדולה.
היא הייתה גבוהה ושיערה הבלונדיני הגיע לה עד אמצע הגב,
היו לה עיניים גדולות וכחולות כן היא הייתה בלתי ניתנת להשגה
לכמה בנים, והרבה בנים

"אני מכורה לקול שלך" צחקקה "ביי מותק" וסגרה את השיחה.
אחר-כך ישבה לבד בחדר לבכות עוד פעם מחזיקה את עצמה לא
מהשוביניסטיות שלו, מהאגו העצום, ומהעובדה שלא איכפת לו ממך.

יומן
עשן סמיך יצא מפיה, היא הדליקה את סיגרית החיים והחלה להרהר
ומחשבותיה כמו תלויות בסיגריה, בתחילה נזכרה בילדות הכואבת
שהיתה לה,

תמיד אמרת שאת שונאת שאנשים נעלמים בחייך, וכבר לא היה בך כוח
להיאבק בזה. כשעוד מישהו היה עוזב אותך, היית מחייכת חיוך עצוב
ואומרת "מחר נקנה עוד אבוקדו".

דיאלוג
משוטטות ברחובות תל-אביב, מחפשות משהו לעשות, את על ההגה
מעבירה הילוכים ובאמצע מסננת עוד איזה קללה לעבר נהג אימפוטנט
או סתם אחד שבדיוק עצבן אותך.

אהבה
היא כל הזמן שאלה אותי אם אני אוהב אותה וכל פעם מחדש אני אומר
לה שכן אבל, היא צריכה להיות בטוחה אז לא ממש אכפת לי להגיד לה
את זה כל פעם.
יש לי המון סיבות לאהוב אותה


נכתב בגלל שיץ שיץ ואיתו והמממ תהנו

אהבה
היא מנשקת את פיך מערבבת את הטעם המתוק מר שלה בשלך. היא
מורידה חולצתך ואתה אחריה מוריד את שלה. היא מנסה לפתוח את
כפתורי מכנסיך אבל מסתבכת כמו תמיד וצוחקת, ואתה כמו גיבור בא
להושיע אותה ושניכם רק עם בגדים תחתונים, וחם לכם.

יומן
אני רואה אותו גומע ערק מכוס מוארכת עם שתי קוביות קרח, גומר
הכל בשלוק ומזמין עוד אחד שיהיה על הדרך, גם ככה אין בסביבה
בחורות כרגע שמפרפרות סביבו.

הטלפון צלצל והיא נאלצה לקום מהמקום הנוח שלה וללכת לענות, זה
היה אהובה שעכשיו היה בחו"ל, הוא אמר לה שהוא אוהב ומתגעגע
ושהוא מת כבר לחזור הביתה, היא חייכה והדליקה סיגריה

הפכת להיות עוד אחד בשורה של גברים שאמרו לי שאני סקסית,
מדהימה, כובשת אבל לא מספיק בשבילהם

אהבה
אני כל-כך אוהבת את הצחוק שלך - מתגלגל ורועם. כשאתה צוחק כולם
מצטרפים אל צחוקך ואז, אתה מפסיק גם כשהשאר ממשיכים לצחוק אתה
משנה את מצב רוחך ובוכה.

"אני רוצה שתצייר אותי" היא אומרת, חוזרת שוב על משהו שניסיתי
לדחות במשך כמה חודשים.

היפרדות
עבר שבוע ואנשים הפסיקו לבוא בהדרגה כשבאו ניסו לכאוב את הכאב
שלי אבל זה התגמד לעומת הכאב שחשתי כל דקה ושניה בלי דנה, בסוף
השבעה אברהם בא לבקר אותי והכריח אותי לצאת מהבית, הבית שבו
הייתי מסוגר כל השבוע,

אחרי קצת זמן כבר הפסקתי לחכות לשיחות הלילה שלנו כשהיית מתקשר
מהמוצב בצבא ואומר לי שאתה אוהב אותי, ורק אז התחלתי לבכות,
בכי יבש כזה שהדמעות לא יוצאות.

השיר הקבוע מתנגן ברקע, במין מונוטוניות של בוקר חדש, אותה
שגרה שאת אוהבת. את קמה מהמיטה אחרי לילה נטול שינה, הכל יחסי

מתמכרת לצבעים הבוהקים,
שותה משקאות אלכוהוליים,
שוכחת מי הייתי ומי אני עכשיו.

יומן
שלוש מילים אמרת לה, "אני אתקשר אליך", והיא חייכה. חיוך מאוזן
לאוזן, כאילו דפקו לה שני מסמרים בלחי בקירוב לאוזניים. גם נתת
לה נשיקה על מה שנשאר מהלחי שלה, והיא עפה גבוה גבוה, מעל
לעננים, כאילו כבר מתה וקיבלה את הכנפיים שלה.

היפרדות
שכחתי כמה אני אוהבת ללבוש את השמלה הלבנה שלי, הרגשתי בה כ"כ
טהורה, כאילו לא עשיתי בחיים שלי משהו רע, כמו מלאך.
גם המחמאה הכי גדולה שקיבלתי קשורה לשמלה הזאת

כשמשעמם לך באמת, מה אתה עושה?
יושב ושותק, פותר תשבצים, משחק סוליטר במחשב, רואה טלוויזיה,
ניוון עצמות טוטאלי.

אהבה נכזבת
תאהב אותי, תרגיש אותי מנסה לגרד את דרכי מבעד לחולצה, כאב חלק
בעור ואז אל ליבך החשוף שפועם יותר במהירות

פארודיה
אתם מכירים את הפעמים שהטלפון מצלצל, מצלצל וקול הצלצול שלו
צורמני ורם באוזניך, אבל אתה ישן או שבמקלחת ובשנייה שניגשת
לטלפון בצד השני ניתקו, או שזה עבר לתא הקולי שלך

תמיד אמרו לי שאני תחרותית בכל דבר, מנסה להשיג את הטוב ביותר
בכל תחום חוץ מלימודים. כן, בלימודים הייתי ממוצעת, לא היה
איכפת לי מבגרויות, ידעתי כבר מה אהיה בעתיד - ראש ממשלה
(ובשביל זה צריך רק להיות רמטכ"ל).

תמיד ציפיתי שחיי יהיו יותר טובים, יותר מטאפורים, נכון הגעתי
לגיל 23 התחתנתי ונולד לי בן אחד- סהר בקרוב הוא בן 3.


לרשימת יצירות השירה החדשות
ייסורים
Today I hurt myself to see how much it bleeds,
I wasn't able to pass the mental barrier,
So I didn't.

גן עדן
Angels crying from above,
I know its dead our love

you see her smile so devilish,
you can almost feel her,
running through your skin,

אכזבה
When you look into my eyes,
And they are wet,
You don't care.
You just want to fuck and dump me,
I though you were a different men.

אהבה
אל תפסיק את הנגינה בינינו יקירי,
נגינה של כינור מעומעמת ברקע,
שלפתע חדלה כי פחדנו מההמשך שלה.

הרהור
אם תוריד אפס מאפס,
מה ישאר לך?

היא בטח יותר יפה,
היא בטח לא מתלוננת,
היא בטח מאושרת,

אכזבה
הדמעות שזולגות,
נוחתות על הדף הלבן,
ומכתימות אותו עם לכלוך של בוקר,
עוד לא התעוררה וכבר בוכה

סמים
שקיעה בסתיו על חוף הים,
ואנחנו שרועים על החול,
שמיים סגולים טובעים בכחול,
והכימיקלים בינינו.

ייסורים
זה כאב לי נורא כשלחצת ידי,
זה כאב לי נורא כשחיבקת אותי

אתה מצליח לבלבל אותי,
חומק ממבטי במהירות,
שנייה לפני שאני צוללת בתוכן.
אתה כותב לי כדי שאקרא,

אהבה
יקירי,
עוזבת אני ,
אך שוב אחזור,
ליטוף אחרון,
מגע אחרון של הרוח,
ביום סתיו זה.

הסיגריה נכלת,
כמו החיים שלי,
ואתה אומר שזה לא סוף העולם.

מצב
יוצאת לסיבוב עם דיסקמן
ושומעת פרל ג'ם בפול ווליום
ממזמן אמרתי שאני רוצה להיעלם
וכולם קוראים לי טיפשה, נאיבית

אהבה
גופו נצמד לגופי,
וחיבוקו חם ומגן,
הוא מלטף לאט את שיערי,
על מיטת סאטן.

געגוע
מחכה שתגיד לי משהו
שתזהה שזאת אני
שתגיד התגעגעתי
שתלחש לי זוכרת
או שסתם תראה סימן חיים

לא יכולתי להסתכל אל תוך עינייך,
היה להם מבט של פחד,
מבט של תקווה,
שאולי עוד מעט תגיע השעה

טריקת דלת,
היא קופצת בבהלה,
תמיד ידעה שיבוא לקחת אותה

אכזבה
אתה עולה עלי,
מסמם אותי בריחך,
משקה אותי בנשיקותיך,
מלבה בליבי בערה.

נשמה תועה באפילה,
מחפשת מישהו שיציל אותה...

געגוע
כשהלכת לא בכיתי עליך,
גם לא בכיתי בגללך,
פשוט לא בכיתי,
החזקתי את עצמי

בדידות
יושבת בבועה שלה,
לוקחת עוד סם הרגעה,
נושמת עמוק ומתנשפת,
עוד כמה שאיפות ומתעלפת.

יחסים
אני ואתה מול דוכן הקונדומים עומדים,
ומסתכלים על הצבעים השונים

בדידות
שותקת שוב,
מסתתרת במעטפת של חושים

אהבה
עור נוגע בעור,
גופי כמו שיכור,
מתענג על סחרחורת,
עולה על מעבורת,
וטס לירח ובחזרה.

פארודיה
ש.ג כאן נשקיה,
שמישהו ידפוק לי בראש יריה,
משעמם פה נורא,
אין לי כוח לעוד שמירה.

אתה תשב על הספה ותשתה יין או וויסקי ואני אתקרב אליך
בהתחלה בצעדים קטנים אפרום כפתור אחרי כפתור
החולצה תרד ואני אניף את ראשי מצד לצד
הכובע יעוף ושיערי יתפזר לכל עבר

קצרצר
הספינה מסתירה את האופק,
האופק מסתיר את השקיעה,
צבעים של אדום עז,
וצל שחור באמצע,

הכי כאב לי כששיקרו לי,
ואותך אהבתי וכששיקרת -
גיליתי,
וכשגיליתי -


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
הגעת לבר שלנו והדי.ג'יי שם את השיר שבו נישקתי אותך בפעם
הראשונה שלנו,

אהבה נכזבת
דברים מוזרים קרו לי כשלא היית איתי והם עברו בלעדייך למרות
שאמרת שתמיד תהיה איתי כשיקרו לי דברים, היית צריך להיות שם
כדי לראות את השינויים המתחוללים בליאורה שלך. בעצם כבר לא שלך

יומן
העיניים נפתחות כשהתוכנית נגמר. ואני יודעת שלילה חסר שינה
עומד לעבור עלי ואני מחזיקה את עצמי חזק לא ליפול למערבולת
הרגשות שאני מרגישה בעוצמה כלפיך.

הרהור
אני לא מאמינה שנתתי לך לגעת בלב שלי,
שנתתי לך לנשק, לחבק, לזיין אותי
שאחרי כל פעם שפגעת בי חזרתי


לרשימת יצירות התסריט החדשות
נעורים
ירון
"את יודעת אני כל כך אוהב אותך"
(שיר מהנהנת צוחקת וממשיכה לעשן)
"לא באמת שתדעי אני אוהב אותך"

שיר מחייכת ומשתיקת אותו בנשיקה צרפתית עולה עליו וחולצתה עפה
על המצלמה.

נעורים
שאנטי צולם כסרט גמר בשנת 2001 וקיבל ציון 95 (אני אישית
קיבלתי עליו 98:)) מקווה שתהנו


לרשימת יצירות הפרגמנט החדשות
like an angel without wings she flow in a world of misery.

היא הייתה מחכה לו בבוקר שיבוא וייקח אותה גם אם זה לא למקום
שהיא אהבה כל כך אבל הייתה צריכה להגיע אליו בכל מקרה, מתוך
חובה של המדינה.


לרשימת יצירות הצילום החדשות
צילום במה
אל היצירה

צילום במה
אל היצירה

צילום במה
אל היצירה

צבע
אל היצירה

צבע
אל היצירה
הייתי חייבת לצלם את זה...

צבע
אל היצירה

צבע
אל היצירה

טבע
אל היצירה
תמונה שצילמתי שבוע שעבר בצפון

טבע
אל היצירה

טבע
אל היצירה

שקיעה וזריחה
אל היצירה

צבע
אל היצירה


לרשימת יצירות הציור החדשות
ציור קיר
אל היצירה




אל הארכיון האישי (17 יצירות מאורכבות)
פיירוואל של
פרוקסי שונה
לחלוטין
מפיירוואל רגיל
לפי.סי.



אחת שמושפעת
מהסנובה
הדיגיטלית.


תרומה לבמה





יוצר מס' 1147. בבמה מאז 9/11/00 1:06

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לליאו שפרמן
© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה