|
כשאני רואה אותך עם אחרת,
אני בורחת למקלט ומסתגרת.
לא רוצה שיראו את דמעותיי הקפואות,
לא רוצה לראות איש או לשמוע קולות.
|
אין תשובות לשאלות רבות.
שאלות שנשאלו,
ושאלות שעדיין מטיילות בעורקי הלב.
אין תשובות לשאלות רבות.
|
אינני אוהבת את החוג לכתיבה.
כי אז אני הופכת לחולת אהבה.
הנני אוהבת לשאת בליבי...
|
אוהבת אותך -
כל היום....
חולמת -
אך זה לא חלום!
|
אני לא אשכח לעולם, את עינייך ואת פנייך.
אני לא אשכח לעולם, את ידייך ואת יופייך.
אני לא אשכח לעולם, את הטעות המרה שלך.
אני לא אשכח לעולם, את האהבה החמה שלך.
|
בגלל תמימותו של ילד -
צורת פניו היפה נעלמת.
בגלל תמימותו של ילד -
נפשו אל האפלה עוזבת.
|
מה אמרתי, ומה לא אמרתי.
בעצם, לא אמרתי דבר.
מה עשיתי, ומה לא עשיתי.
בעצם, לא עשיתי שום דבר.
|
דמעות של אהבה ועצב,
דמעות שלי - דמעות בלי קצב.
דמעות עלייך - לא עליי.
דמעות קשות על לחיי.
|
וכי הפחד גובר,
ומתרחק הסתיו!
והחושך גובר,
ולא נראה שום כוכב!
|
הוא לא הספיק לקיים הבטחות כל כך רבות.
הוא לא הספיק לנשום את ריח הפרחים.
היו לו הרבה ידידות שאותו עדיין כל כך אוהבות.
אך הטיפשים האלה היו כל כך אנוכיים...
|
אך כשמגיע הכאב,
הלב בוכה ובוכה.
הלב כבר לא אותו לב...
|
העולם יותר פורח,
השמחה יותר גדולה.
מה יפה יותר ממנה,
מהאהבה?
|
איך חוסמים את הסדק לפני שנפתח?
אני נלחמים ברוע שקיים ולא יברח?
|
העולם המוזר,
עשה הכל לא כך.
ודבר לא חזר,
זה לא נורא כל כך.
|
דקות אחדות לא נעלמות העיניים.
דקות אחדות מביטות בי.
הן יפות - העיניים.
העיניים שלך
|
לפעמים,
כששומעים ת'קול שלך,
כשרוצים לראות אותך,
זה רק זיכרון...
|
כמה כאב
כמה חשכה.
כמה כאב
מתמונה חשוכה.
|
לאבד את עצמי במנהרה או תהום.
בחושך שנולד רק לנקום.
לאבד את העיניים, את גופי, את הכנפיים.
ואולי אספיק לחזור. מחר או מחרתיים...
|
על כל אחד שאסתכל,
לא יעזור לי.
בכל אחד שאסתכל,
לא יעזור.
|
לזמר ולשיר,
לחבר חמשיר,
לטייל ברחוב,
ולשכוח כל חוב,
לאהוב כל רעה (חבר),
לא לשנוא ת'נאה,
לאהוב....
|
מרימה את עיניי לשמיים,
מביטה בהם בארבע עיניים,
ומקווה לראות בעננים,
את פנייך - פני המלאכים.
|
היי, טמבל,
אל תפחיד אותי בלילה!
אני נבהלת,
רצה ונופלת!
|
למות. ולהוולד מחדש.
למות. למות באמצע המגרש.
למות. אך לא לוותר על היום האחרון.
למות ולחזור. אך לא לשכוח למחוק הכל מהזיכרון...
|
התקשרתי אליך אתמול.
ענית לי - שמעתי קול.
צרוד היית, חסר שמחה.
אני ניתקתי, כמו בדיחה.
|
מי אמר שהאהבה קלה?
מי אמר שנשמתו קלילה?
באהבה חסר אוויר.
וכמו בחושך -
האור אינו מאיר.
|
מתגעגעת אני אליך,
וממשיכה למרוד.
נזכרת בצבע עינייך,
וממשיכה לעמוד.
|
צעקות יוצאות מפי אנשים.
צעקות, צרחות איומות.
בבתים ננעלים אנשים חוששים,
מתבוננים בטלוויזיות קטנות.
|
שנה אחת -
של אהבה וסבל.
שנה אחת -
של מבטים ואבל.
|
תציל אותי, אלוהים!
זאת לא בקשה גדולה!
תציל אותי, אלוהים!
אחרת אהפוך ל"טרללה"!
|
|
|
במנהטן
שבניו יורק
כשקר - באמת קר
וכשחם - באמת חם |
|
