[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








אני יודעת שזה ממש 2005 מצדי, אבל לפעמים נמאס לי
מהפייסבוק, ואין לי מושג כבר איפה לגיטימי לפרסם
שירה היום במרחב הוירטואלי ולא להרגיש כמו עוף מוזר.
אז אני מניחה שחזרתי לחטיבת הביניים.
לפחות אני יודעת שיש מקום בשביל הדברים שלי למקרה
שיתחשק לי להניח אותם איפשהו.

פיס




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
מדע בדיוני
Lacey McDork, or in her earthly name - Lacey Wimbledon; was
born in September 3rd, 1991, in Geek City, Flashcards County
- the biggest county in the western part of Nerddome Planet

אהבה
אלי אומר לי ככה. הוא אומר לי: גם אני בחור ישר והגון, בה"א,
בטח שהגון, מה את חושבת שאני. אבל מותר גם לנסות דברים חדשים
מדי פעם, לא? מה את אומרת? לא אמרנו שאת מנסה דברים חדשים?

אינטרוספקטיבי
לגליה היו עכשיו שלושה טישואים עם שפיך עליהם בתוך הפח בחדר
השינה שלה. אתמול בלילה גבר בא אליה ושיקע את כריות האצבעות
שלו בתוך הגב שלה (שיקע צרו בתוכה) כל כך חזק שכמעט ונשארו
סימנים, אבל רק כמעט; כמו כל ההוויה של גליה שהיא כמעט אחד
גדול ולא-מושלם

אגדה
מעשה בעלמה בודדה. ימים הייתה העלמה מהלכת בספריה; ימים
ארוכים. הייתה מלקטת במבטה את שאבד, מעבירה קרני מבטה על
חולצתו הבלויה, טי שירט בצבע מתחלף, כל יום אותה הגברת ובאותה
האדרת כמעט. פעמים הייתה חושבת שהוא מתלבש בחושך; הוא נראה כמו
מי שמתלבש בחושך, והיא לא

אינטרוספקטיבי
מסיבות הן דבר מוזר, ואני לא הולכת אליהן כמעט, אבל כשכן אני
חושבת שאני מסתדרת מעל המצופה. אני לא יודעת איך, כי בסך הכל
בגרעין העמוק שלי אני היבריד של חננה וחייזר. אבל אני מחוברת
בקטע מוזר כזה שגורם לי לפעמים לשאול את עצמי: מי לימד אותך,
בכלל? מתי למדת להי


לרשימת יצירות השירה החדשות
הרהור
Slowly and unpassionately
All pleasures become guilty;

יחסים
You're the marching band
And I'm your drums
And trumpets
And Trombones

יחסים
I recognize your sexless moans;
they whisper at my back
familiar pain
I know all too well

כאב
Regional cuts;
continentally-invisible
globally-inaudible

אהבה
A guitar
With no strings attached
Can only play mono-
tonous tunes

כאב
האגו הוא איבר מיותר
כמו התוספתן של הנשמה
אני מוכנה שיוציאו לי

אהבה
אני נותנת לך
את אהבתי
ואתה, מבקש
קבלה

הרהור
הימים שבאים לאחר הלילות שללא-שינה, מסוייטים הם;
מסוייטים הם ומסוייט תוכנם
וכל שאפשר הוא
לשבת בסבלנות בחדר-ההמתנה שלהם

קובץ שירים
אין בי גרב דומה, הללויה. וילון זרוע חמניות, טווי יהלומים,
כרוך לעד מסביב נעליי, סרבנות עיקשת. פחד צורמני קורם רעש שלם
תחתיי.

יחסים
את לא ראויה שאכתוב
עלייך.
שומעת?
יש לי דברים חשובים יותר, כמו
את עצמי.

פואמה
היי, את נראית ממש חמודה
מאיפה את? (מתוך סקרנות גרידא
זה לא שאכפת לי לנסוע מעט
אם פירוש הדבר שאמצא את האחת)

אהבה
אתה אומר לי בואי. אלי

ביום חמישי

החזאי אמר שיתקדר, לקראת הערב
ואני אחכה.

געגוע
חשבתי לרגע שאני בהריון.
ידעתי שזה סיכוי קלוש, כי היית בתוכי לזמן כל כך קצוב,
ולא גמרת בפנים, אפילו לא בקירוב,
אבל, בכל זאת-
מה אני יודעת, עשיתי בדיקה ליתר ביטחון

חלום
אתה הולך לי על דופן הקרקפת
בחלומי על גחון אתה זוחל אלי;
יגע, אומר לי:
הנה שבתי

מינימליסטי
להיות נתינה
בממלכה הרגשית של האחר
זה אסור

געגוע
אני מתגעגעת אליך עמוק
כמו שהנהר מתגעגע לאוקיינוס ואולי גם אתה אלי,
כמו שהעגל רוצה לינוק מהפרה שרוצה להיניק

אהבה
פתאום נהיית יפה, כשאת לא שלי

געגוע
אפילו שזה מפתה;
הצחוק הסודי שמצטחק על גבי המבט העירום מבלי
שיתעקלו השפתיים

פואמה
בחור חתיך בספריה
אתה מזכיר לי אטריה
כל כך דקיק, כזה ארוך
רוצה ידיי סביבך לכרוך

יחסים
אתה אוהב

בחורות רזות מאֹד
שחוּמות
עם גוף של רקדנית
ושיער שחור חלק אסוף בגוּלגוּל


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
אהבה נכזבת
You touched me and everything happened. Nothing happened,
really, and then everything did all at once

התבגרות
החבר הראשון שלי נפרד ממני בחנוכה. זאת אומרת, הוא לא ממש אמר
שהוא נפרד ממני, אבל אני הרגשתי

אהבה
למה אי אפשר לחיות עבור האהבה, שהרי היא הדבר היחיד המרגש
שקיים בעולם

אורבני
דני שלומד איתי צרפתית פעמיים בשבוע בערב, בימי ראשון ורביעי,
תמיד מתריע לי מה אני שווה, בכל פעם שנדמה לו שאני שוכחת רגע

אורבני
מסתבר שטל עובר לגור עם הבלונדינית אז כנראה שזה אבוד בינינו.
לא שבאמת רציתי אותו, סתם חשבתי שהוא מקסים, כמו שאז אמרתי.
אני עדיין חושבת

אהבה נכזבת
אני מדמיינת אותנו הולכים ברחוב תל אביבי מתחת לירח הכמעט מלא
ואתה מחבק לי את המותן. פס כסוף ולח של התרגשות אהבים מתלפף
סביבך וסביבי, כורך אותנו זה בזו, כמו רומן עב כרס בלי סיום


לרשימת יצירות הפרגמנט החדשות
ולא הבנתי איך כל פעם עובר זמן, רוצים ללכת ונשארים, רוצים
להישאר אבל יודעים שצריכים ללכת, ונשארים ונשארים, והחושך נמשך
בשמיים עוד ועוד מסביב לאורות המנצנצים. ואמרתי לו, תראה, זה
כמו פח השמן, החושך הזה




מי שלחם
הוא לא ישכח על
מה לחם
מי שהלך
הוא לא יקנה עוד
פעם ת'נעליים
המחורבנות האלה
נפתחו אחרי
שבועיים
טפויומט



הלוחם היחף


תרומה לבמה





יוצר מס' 92438. בבמה מאז 10/1/16 19:37

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ללינוי דורון
© 1998-2017 זכויות שמורות לבמה חדשה