היא הייתה בדרך הביתה, שוב נתקפה געגוע לאותו בוקר יפיפה אותו
זכרה לפרטי פרטים. הולכת בעלות השחר ברחובות העיר שאת שמה לא
תשכח לעולם, הולכת ונזכרת, מה קרה פה, וכיצד הייתה שם, הולכת
וחושבת על חייה בעבר, חיה בהווה, חיה בעתיד.
איך אפשר להגדיר את מה שאני מרגישה? או מה שגורם לי להרגיש
ככה.
ללכת ברחוב ריק מאדם כמו במערבונים ישנים בהם רק הרוח נושבת
מידי פעם, העולם מפסיק לזוז, אבל הזמן טס.
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
