|
היא הייתה בדרך הביתה, שוב נתקפה געגוע לאותו בוקר יפיפה אותו
זכרה לפרטי פרטים. הולכת בעלות השחר ברחובות העיר שאת שמה לא
תשכח לעולם, הולכת ונזכרת, מה קרה פה, וכיצד הייתה שם, הולכת
וחושבת על חייה בעבר, חיה בהווה, חיה בעתיד.
|
איך אפשר?
אהבה בלי גבולות
ואין מושא לה.
איך אפשר?
|
הראה לי את השקט
בלב הסערה
כוון אותי לנווה מדבר
בתוך השממה
|
לראות אותך
שובר את לבי
לדעת שאתה
לא שלי.
|
איך אותי אהבת
ונגעת ברכות
מדוע אותי עזבת
וזרקת לאנחות
|
למה אתה לא רוצה אותי?
שונא ופוגע בי
מכאיב ומכעיס אותי
ככה עוזב אותי
|
השפתיים נפגשות בשקיקה
העיניים נסגרות כדי לחוות את הרגע
הלשון מחפשת ומוצאת
|
איך אפשר להגדיר את מה שאני מרגישה? או מה שגורם לי להרגיש
ככה.
ללכת ברחוב ריק מאדם כמו במערבונים ישנים בהם רק הרוח נושבת
מידי פעם, העולם מפסיק לזוז, אבל הזמן טס.
|
|
|
