|
"הגשם טפטף והדמעות זלגו כמו טיפות המרטיני שנשפכות
מכוסו של השיכור המוזר שעומד בצד הדלפק,
אז לקחתי בקבוק וניפצתי לך אותו על הראש הרי זה לא
נראה כואב בסרטים והייתי בטוח שתקומי.
חבל."
אמא ירדה למכולת,
לקנות לחם,
לקנות חלב,
|
השיר הזה מוקדש לדאדי שלי...
הידיד הכי טוב שלי
"שנדע עוד המון שנים טובות ביחד".
|
בובת הפורצלן הפכה כעת לשטן,
הפרח הרענן הפח ארסי ומקולל,
בשביל הכסף תעשה הכל,
תפרוץ אפילו במחול,
מפתה ומשכר,
כמו עייניה הכחולות שאת כולם מושכות.
|
כשאני עומדת על הגשר תנחש על מי אני חושבת...
לא,
לא על אבא
וגם לא על אמא.
אני גם לא חושבת על אהובי.
עליך,
עליך אני חושבת,
עליך אחי היקר.
|
שררה דממה,
הייתה מבוכה,
הוא שילח את ידו מעבר לכתפה,
היא נרתעה
|
"אבל כשהמעלית נפתחה הוא תפס אותי ונישק אותי בעוצמה,וזה הרגיש
כל כך נעים,אז הייתי בהיי מושלם,כאילו שאני בדרכי למצות את
הערב עד סופו"
|
"היה אפשר לחתוך את המתח בסכין,
במבט אל מעבר למעקה איש לא האמין,
איך מחוסר שיווי משקל לחצי שניה,
אפשר לאבד חיים."
|
בחזרה, בחדר, הקול היחיד שנשמע היה קול טפטוף,
לא היה זה הברז,
גם לא בקבוק הויסקי ההפוך,
הייתה זו היא,
לא, זו לא הייתה דמעה
או זיעה שממצחה נטפה,
היה זה מפרק ידה
|
יופייה החיצוני כל כך חם ואוהב,
אך ליבה קר כקרח,
כאילו חיה היא את חייה לבד בעולם,
היא מתעלמת מכולם.
|
למסע אל האין סוף אין כרטיס חזרה,
נסיעה אל שופ מקום באותה דרך ישנה,
בדידות שאותך הורסת,
בגידה שאת הלב שוברת,
|
איך אכזבת?
מדוע כשלת?
האם זו אשמתי?
אם כן דבר, הסבר.
|
רשרוש הגלים שמתנפצים על החוף,
ברעש משק כנפיים של ציפור המתחילה במעוף,
אל עבר העתיד,
האופק,
התקווה
וההרפתקאה.
|
זיכרון זה מה שנותר,
אני מקווה שלבכות מותר,
וכעת הזיכרון בברכה אחת כרוך
"יהי זיכרך ברוך"
[לזכר יעקוב סידי ז"ל]
|
במקום שבו פוגשת הנחת אותך,
יש סערה במוחך,
במקום בו אתה מכיר את השלווה,
מחשבה נעימה אותך מלווה,
בסביבה שבי תבחין,
לא תוכל להאמין
|
בהתהוות הקיומית אני כאן,
נשמתי רחוקה,
אבל מעל חצי שנה עברה,
ופורים כבר לא יהיה מה שהיה
|
אהובי ואף שונאי אולי תתן להם כבר לחיות! בשקט! בלי מוות
וצרות... הפלת עליי גורל מר הנה הוכחה שלי אתה זר...
תמשיך נראה לאן תגיע,
כמה מאמינים מעוניינים באלוהים שכזה,
|
"תני לי ידך,
קרבי אלי את לחייך
מה תעשי אם אלך?
האם נימת געגוע אשמע ממך?"
|
כמו לקחת מזכרת ממך,
שמש שורפת,
דבורה עוקצת,
כל אלו לא יסיטו את מחשבותיי עליך,
איתך כל הזמן,
באוויר, במים ובשמיים.
|
לתלונות יש להתקשר לטלפון החדש:
6,000,000
[המספר הוחלף מ:
666]
|
BOOM זה נגמר, אני גמורה, יריה אחת בראש ודווקא עברו חמישים
שנה,
זה מעודד כי יכולתי לחיות עוד, אבל מספיק...
אני זורקת את הסגרייה על הבטון שטוף השמש וממשיכה בדרכי בידיעה
שהסוף מציאותי.
|
ראיתי אותך כאילו היה זה אתמול
שחיבקת אותי חזק, ואני בך הפצרתי!
שמור על עצמך אהוב שמור על עצמך!
ואתה כלועג לי אמרת "תשמרי לי את על עצמך!" תשמרי לי את? מה זה
אומר? בן שלי? מה זה אומר?
|
"יש לך הודעה אחת חדשה",
"למה אתה לא מקשיב לה?" שואל הקול הרשמי והסמכותי של המזכירה
האלקטרונית,
בהודעה נשמע קולי בטון בכי עצוב במיוחד...
|
"הרגשתי אותך מלטף את גופי,
הרגשתי את החלחלה עוברת בקייבתי,
הרחתי בד מדים ירוקים,
מדיף ריחות לא נעים,
של קרבות ומלחמות"
|
והמעקה?
הקש ששבר את גב הגמל!
זה האומץ!
הרצון,
האם באמת בתת מודע רצוני במיתה?
|
|
|
לזכור ולא
לשכוח. אם שכחת
- תכתוב על
היד.
הדרך הנכונה
להתייחס ליום
השואה |
|
