[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








לימור הוכמן
ICQ 229912841 229912841
אל היצירות בבמה האהובות על לימור הוכמןאל 30 היצירות האהובות שנבחרו לאחרונהאל היוצרים המוערכים על ידי לימור הוכמןאל היוצרים המעריכים את לימור הוכמן
זה מה שרשמו עליי:

לימור המתוקה נולדה לה בשכונה
ומאז ידענו שערסים זה אצלה בנשמה
את השעות סופרת לאחור
בשביל מי אם לא בשביל דרור
ותמיד תדעו שפריק זה רע
כי אם איתו תיפגש בפינה, מיד יקבל דקירה
אל תשכחו שהיא גם גאונה
ובעתיד תהיה משוררת גדולה
"מאוהבת בסטלה" זהו כינוייה
מוסיקה מזרחית זורמת בנשמתה
סימן היכר: גראס ירוק
ולצחוק ולהשתולל אצלה זה חוק!

                   

דברים השתנו מאז... כמו המזרחית למשל :)




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
כל מה שנותר לי ממנו זאת אבן גדולה וקרה שמתחתיה הוא נמצא.

זו היתה תקופה של דיכאון.
אם כי למעשה, אצלה כל תקופה היתה תקופה של דיכאון.
בודדים היו הימים שהחיוך שהיה לה על הפנים היה באמת מתוך שמחה
ולא המסכה שהיא שמה כדי שלא יראו את כל הבכי והסבל שנמצא אצלה
בלב.

אהבה
לא הייתי מדברת איתו, רק מסתכלת לו עמוק בתוך העיניים,
בשתיקה.
כי לפעמים שתיקה שווה יותר מאלף מילים...
אני עוצמת את עיניי ומדמיינת שזה הוא, לידי עכשיו, מביט בי.
זרועותיו חובקות אותי...
ואז הוא מרפה קצת ואני רואה את שפתיו מתקרבות לשפתיי, נושקות
לי.

הזמן לא חלף והשעות לא עברו לי אבל הנה, זה סוף סוף הגיע וכל
כך התרגשתי. תמיד רציתי להגיע לצבא כדי לדעת שאני עושה משהו
בשביל המדינה. שאני גומל לה על כל מה שהיא עושה עבורי. זאת
הייתה הדרך שלי להודות לה.


לרשימת יצירות השירה החדשות
לצערי פקחת את עיניי והערת אותי מהחלום
הסיכוי לאהבה כזאת היא כמו הסיכוי לשלום
האהבה שלנו כנראה כבר לא מספיקה
כשאפילו להסתכל לך בעיניים אני לא יכולה

כבר לא מדובר בי ובטח שלא בי ובך
אבל להרוס לאחרים את החיים, היא לא דרך חיים בריאה
זו לא הטפה, סתם המלצה, שלהבא רק תדע
למילים יש משמעות, אפשר לפעמים להגיד אותן עם כוונה.

כשהגעגועים משתלטים עלינו
מסתבר שנשארנו רק שנינו
ובעולם הריקני בו אנחנו נמצאים
מצאנו את מה שיחזיר אותנו לחיים

החיים הם משחק

חייה ותן לחיות, תלמד לנצל ולהנות
המוות מעולם לא היה יותר קרוב, בכל פינה הוא יכול לארוב
המחר לא מובטח פה לאף אחד, כולנו בני תמותה,
אבל זה לא תמיד חייב לשמש לרעתך

כי הסוף שלי הוא ההתחלה של כולכם
ואולי הגיע הזמן שיתחילו חייכם.

זה ייאוש שאין להגדיר, כי פתאום מחניק.
כבר אין לה סיבה לחיות, כי בלעדיו היא לא תחזיק.
עוד יום שעובר כאילו עברו שנים,
ועוד דקות שתיקה, כי כבר נגמרו המילים.

אהבה
אותך אני אוהבת הכי בעולם
רוצה שלא ניפרד אף פעם
החיים שלי בלעדיך לא שווים דבר
אם ניפרד,
זה סופם!

אהבה
אתה כל כך רחוק ממני
ועם זאת כל כך קרוב
וזה כל כך פוגע בי
הלב לא מפסיק לכאוב

ייסורים
ביום שתבין שבלעדיך אין לי חיים
אני כבר אהיה שבורה לרסיסים!

אהבה
האם ייתכן שאותך אני אוהבת?
יכול להיות שאהבה כזאת קיימת?
אני יודעת שאתה מאוד מיוחד
אבל האם אתה באמת ה"אחד"?

אהבה
באהבת אמת
רגש לעולם לא מת
ומה שהיה ביניהם
רק בקבר יעלם

כולם מנשקים את האבן הקרה
הם מוצאים בזה נחמה?

אל תגידו "יבוא אחר"
את מה שמת בי, אחר לא יעורר.

האהבה שהייתה
נהפכה לתעבה
ואפילו המילה שנאה
כבר לא מספיק ממחישה

זה לא טוב לחשוב, לימדו אותך מלידה
כגודל הציפיות, כך גודל האכזבה

געגוע
בימים האלה,
שעלייך אני לא מפסיקה לחשוב,
אני מגלה,
כמה לי, את חשובה,
ושבלעדייך לחיות, אני איני יכולה!

הלכת ללא שוב
והשארת רק תמונה ומכאוב.
לב שמחפש גיבוי,
למשהו שלא ניתן לשינוי

מייחלת לרגע שבו ארגיש שוב הכל,
שתגיד לי שוב שבלעדי אתה לא יכול.

אני עוד זוכרת את ההתחלה, את הזמנים הטובים
כשרק הכרנו, כשהתאהבתי בך במבטים הראשונים

אכזבה
אין תרופה לכאב
שנמצא עמוק בלב
אין פתרון לבעיה
ששמה הוא "אהבה"

כי כשהייתי קטן
לימדו דברים אחרים
להשיג 10 למניין
כדי לקבור אנשים

אני יושבת כבר יומיים, סגורה בתוך החדר
בוכה ורועדת, מנסה להסתתר
לא רוצה שירגישו, לא רוצה שיבינו
לא צריכה רחמים, רק נשיקה וחיבוק גדולים.

אתה אומר שאתה עוד אוהב אותי
ואתה לא יודע כמה זה פוגע בי
כל פעם,
נשבר לי הלב מחדש
כי אני יודעת
שאנחנו לא יכולים

עוד גופה שנקברה בתוך האדמה
עוד משפחה שמתאבלת על הקברים של בניה
עוד אדם שעבר לעולם הבא
עוד חייל שהלך לעולם בלי מטרה

ורק הילדה הקטנה עוד חיה באשליה
שכמו שהבטחת, עוד תחזור לבקש את ידה.

אתה לא מתבגר ככל שהזמן עובר
זה רק אותו פזמון חוזר
אתה אפילו לא לומד מטעויות עבר
אתה עוצם עיניים לכיוון המחר

אני זוכרת את הרגעים
שהיינו מחובקים,
ברקע התנפצו הגלים,

בין שמיים לים
רק אתה חסר כאן...

אין פתרון לכאב
שאת הכוח שואב
מתוך לב אוהב

גם גברים בוכים
בלילות, מול כוכבים
כשאף אחד לא רואה או שומע
כשרק אלוהים יודע

כי עם הזמן הכל עובר,
לא תמיד אפשר להגיד "שלעולם לא ייגמר"

אכזבה
לפניי שהגעת לחיי
חשבתי שאין אהבה בעולם
מאז שהיית איתי
הבנתי שזה הדבר הכי יפה שקיים

את הלב שלי שברת
ואותי הרסת
ואחרי שפגעת
עכשיו חזרת

חזרת כדי להגיד
שאתה עוד אוהב
ולך אמרתי
שזה עדיין כואב

דברים שלא נאמרים,
מחשבות שנשמרות בפנים,
רגשות שלא מבטאים,
כי כבר אין מילים

עצב
בי פגעת
ואת ליבי שברת
כשבי בגדת
ולי שיקרת

געגוע
אמרנו שזה לנצח
או לפחות עד הרצח
חשבנו שזה יהיה לעולם
ושנשכח את כולם

בשנה האחרונה הכרתי ילדה
נערה חמודה עם פנים של תמימה

אהבה
חודש שלם
שהיית היחידי
שהיית כמו מקור
לחיים שלי

אהבה
רוצה שביחד נגשים את החלום
שכל בוקר נתעורר זה לצד זה, וכך גם נלך לישון

עצב
טיילנו בים
שכחנו מכולם
חיינו בתוך בועה
אני ואתה

אהבה
עכשיו אני לבדי, מתבוננת בשמיים
בפעם האחרונה שראיתי אותם, היינו שניים
לאחרונה שראיתי אותך, זה היה לפני שבועיים
ואני מרגישה כאילו מאז כבר עברו שנתיים

אכזבה
נקרע לי הלב
כשאני רואה אותך איתה
אבל אין לי ברירה
אני אמורה להיות חזקה
תמיד שיחקתי אותה
הגיבורה הגדולה

אכזבה
אני חשבתי שאני מכירה אותך
אבל כנראה שטעיתי
סמכתי עליך, אהבתי אותך
אבל אתה, כאילו ניצלת אותי

האהבה שהייתה,
נהפכה לתעבה
ואפילו המילה שנאה,
כבר לא מספיק ממחישה

היא הלכה לצבא
שירתה כקצינה
הכל היה טוב בהתחלה
עד שיום אחד היא לא חזרה

אהבה
רק המבט שלך
כבר אומר לי הכל
הניצוץ שבעיניך
לשקר, לא יכול

אהבה
מעולם לא האמנתי בקיומה של האהבה
תמיד חשבתי שזו סתם עוד אשליה
אף פעם לא חשבתי ש"יש מצב לאהבה"
אבל תמיד האמנתי שהחצי השני שלי עוד יגיע

אל תיסתכלי עליו בכזאת מוזרות,
הוא חלק רגיל מכלל האנושות,
רק בדבר אחד הוא שונה מכולם,
לצערו לא נפל בחלקו מזלם

אבל ברגע אחד,
הכל פתאום נכחד.
ואת הבן אדם שהכי אהבתי,
פתאום הבנתי, שכלל לא הכרתי.

אהבה
נזכרת בכל האהבות
שנגמרו באכזבות
והשאירו בי צלקות
שבגללן לא רציתי לחיות

עוד קורבן של מלחמה
במדינה ללא תקווה
במלחמת אחים
בה מפסידים החיים

הוא נכנס אליי לחדר עם פרח בידו
התקרב אליי, נתן לי אותו
ולחש לי באוזן, שהפרח מסמל את אהבתו

אכזבה
פגעת בליבי
כמו סכין בגבי
היית בשבילי היחידי
אבל הרסת אותי

בתוך תוכם, כולם יודעים...
זאת דממת המוות של החיים.

המילים שנזרקות, כולן מאוד יפות
פסיכולוגיה שממלאה חיים ללא עצות
כשכל שמשתלט על עולמך הוא בדידות
והגעת למצב של מעשי אי-שפיות

מחאה
עד עכשיו היינו עם שחי בזכות התקווה
אבל עכשיו אפילו התקווה כבר נאבדה!
כולנו זועקים פה לעזרה
אבל אפילו ארצות הברית כבר לא מגיבה.

הכל התחיל בלחיצת יד
ואז היה מבט חד,
זה נהפך לידידות יפה
וכעת זו תשוקה עזה.

חלום שכבר נמשך חודשיים
גם כשאני מתעוררת חובקות אותי הידיים
בכל רגע נתון אני שוקעת לך בעיניים
כשאתה לא פה איתי, מתגעגעת לשפתיים

אכזבה
השרשרת אולי, אצלי נשמרה
אבל בתוך קופסא ישנה
שתזכיר לי לא לסמוך על אף אחד
ושעדיף אפילו להישאר לבד!

את סודה של האהבה, אף אחד עוד לא גילה,
אבל כעת אני מרגישה מהו כוחה...

בעבר ויתרנו על שטחים,
פה אנחנו מוותרים על חיים.

היא נזרקת למים העמוקים
והיא לא בדיוק מהשורדים

לאבד חבר זה לאבד את הנשמה
זה ממש כמו לאבד את החצי השני שלך
להישאר בלי אף אחד לצידך
בלי זה שיראה לך את הדרך הנכונה

אהבה
אוהבת אותך אבל לא יכולה...
לא יכולה... לחיות איתך!

קשה לילדה להתמודד
עם אהבה שאלוהים הוא לה עד
כשאפילו התקווה כבר נטשה
וכעת היא באמת לבדה.

שום דבר עוד לא נאמר
וכבר יש הרגשה שזה נגמר
ידוע מראש שזה לא יצליח
לא נותר עוד להוכיח

"לעולם לא ניפרד",
אלה היו המילים שלו.
אלוהים היה העד,
לאהבה שלו.

עם דמעות בעיניים
אבל עם כוח בלב
ועם הרבה תקווה
להתגבר על הכאב

לבכות מדברים שלא שווים דמעה
להשקיע ברגש עלוב כמו אהבה
לבזבז את הזמן על דיכאונות מיותרים
בזמן שצריך לצאת מהבועה ולחיות את החיים

הוא לא שווה את הדמעות ואפילו אין כבר רגשות
בזבזת עליו מספיק זמן וכוחות, הגיע הזמן להתחיל לחיות

מרגישה שכולם מסביבי יודעים
ורק לי לא מספרים

בסוף תבין כמו כולם, שאתה לבד במערכה
והמחזמר הזה, הוא החיים שלך

געגוע
אתמול כשהלכנו יד ביד
הרגשתי שאנחנו ביחד... אבל בעולם, לבד.
הלכנו מחובקים כמו זוג מאוהב
הרגשתי מוגנת בכל מצב
ידעתי שאותך, אני אוהב לעד

עצב
האהבה הזאת כואבת
כמו אש שורפת
כי מיום ליום
היא יותר סוחפת

אפשר לעבור בשנה
דברים שאנשים לא יעברו כל חייהם
משמע, זה שאני קטנה
לא אומר שיש לי פחות ניסיון ממכם

עד רגע האמת
בו הכל התעוות

אכזבה
השארת בליבי חור
חור גדול ושחור
עליך עדיין חושבת
כי אותך אני עוד אוהבת

בחופה כמו בים,
יד ביד עד סוף העולם.

לא ניתן להסביר
אולי נגמר האוויר
ואולי מהעבר אפשר לזהות
שזו עוד אכזבה שהולכת להיות

יש עובדה קיימת ויש לקבלה
זה הסוף ולא תהיה עוד התחלה חדשה.

עם השנים לומדים
שחברות אמיתית, זה מושג מהסרטים
מסתבר שזה דבר שקיים
רק בחלומות שלעולם לא מתגשמים

הכל קרה כל-כך מהר
תעצור שנייה, תחשוב, תיזכר.

"סוף מעשה במחשבה תחילה"
אולי לא חשבתי, אבל הלכתי עם ההרגשה

אהבה
מה שהרגשתי כלפיך
לא הרגשתי מעולם
מה שראיתי בעיניך
לא אראה עוד פעם

הוא קרוב מאי-פעם
ומעולם לא היה רחוק יותר.

אהבה
כשהכרתי אותך הייתי במצב של אכזבה
כבר לא האמנתי בכלל באהבה
כי את כל ה"אבירים", ה"נסיכות" כבר לקחו
והסופים הטובים, באגדות נסגרו.

פעם זה היה
רק אני ואתה
פעם ידעתי למה אני קמה
והסיבה הייתה אתה

אתה כבר מכור לבעיות ולכאב שהן מביאות
כנראה שבאמת משחרר אותך לבכות

אין דבר יותר מפחיד
ממילים שאסור להגיד

אהבה
לחיות ללא הגבלות
לנסות בלי לטעות
לאהוב בלי להשלות
רצונות ללא גבולות

מכרת לי שאתה שונה
גם אתה לפעמים טועה

הכרית עוד תתייבש,
אך האהבה לא תתממש
ואת הפצע שבלב מדמם-
לא נולד האדם שישקם.

תעשי מה שאת אוהבת
ותביני שאת לבד
זה לא ישתנה כמו שאת חושבת
ככה זה יהיה לעד


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
אהבה
אל תבקש ממני סליחה, כי אין לי על מה לסלוח
הדבר היחידי שאני רוצה זה לשכוח
לעוד סבל, כבר אין לי כוח
וכבר הבנתי שזה לא פתרון, לברוח...

מכתב
כבר חודש וקצת שאנחנו לא מדברות...
אני רואה אותך כל יום, את עוברת על פניי, אני עוברת על פנייך,
בכיתה את יושבת לידי, בכל מקום אנחנו אחת ליד השניה, כאילו יד
הגורל שמה אותנו בכל מקום ביחד...




בקשר לסלוגן
הקודם:
החתולה שלי כבר
לא חיה


תרומה לבמה





יוצר מס' 33326. בבמה מאז 26/3/04 15:35

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ללימור הוכמן
© 1998-2017 זכויות שמורות לבמה חדשה