היוצרת לא חזקה בענייני תסביכי-גדלות אז הקהל הקדוש
יאלץ לסלוח לה אם היא לא מצטיינת בכתיבה בגוף שלישי,
היות וזה דבר סוריאליסטי ומנוכר כל כך והיוצרת אוהבת
להרגיש קרובה למעריצים.
הכותבת היא ילידת 84' (כמו הספר הפסימי-משהו) ובוגרת
(אך-בקושי) בה"ס מעלה שחרות. היא התנסתה לתקופה של
כחודש וחצי לפני הגיוס בלימודי פילוסופיה
באוניברסיטה שהיוו בעיקר תירוץ לשופינג סוער ברחבי
ארצות הברית ואוננות מנטלית (מהנה).
עד ה08.09.05 שירתה היוצרת בבסיס שכוח אל שבו היא
נדרשה לרדות בעצורים פלסטינאים (או משהו כזה) ובילתה
את זמנה הפנוי בהטרדה מינית של קצינים מסוקסים (הידד
לפירצות בחוקי מטכ"ל).
כעת שהיא אישה חופשיה (מרודנות מילטריסטית בכל אופן)
היא שוטטה מעט בשביל ישראל ועודנה משוטטת, מטאפורית
בכל אופן, בנסיון למצוא משמעות לקיום נטול ניקוטין
וגברים.
היוצרת מרגישה שכעת זהו הזמן להתוודות על פגם מהותי
באופייה: היא זונת-תגובות. הציונים שלה בביה"ס היו
מחפירים ולכן כל מי שיש לו צורך אפילו קל שבקלים
לדרג את אחת מהיצירות שלה ב5, שלא יתנגד לצורך הזה.
אפילו 4 זה בסדר. מתחת לזה זה ממוצע ואנשים ממוצעים
מוטב להם שיתאבדו, שלא חלילה יתחתנו עם אנשים
ממוצעים אחרים וילדו ילדים ממוצעים שימשיכו להעביר
את נגיף הקלון הזה בעולם. גם ביקורת בונה ובעיקר
תגובות מלטפות-אגו (אפשר חלקי גוף אחרים) יתקבלו
בברכה, תודה כמו גם פיצוי של חי שקלים למי שבזבז
רגעים יקרים בחייו בניסיונות מילוליים לגרום ליוצרת
להרגיש טוב עם עצמה, פונקציה שבד"כ עוגות גבינה
ממלאות.