|
לימור נולדה ב1984 תחת שם אחר,שם בדוי
מכיתה ב היא חיה בעולם משלה, מסתכלת מלמעלה או
מלטה.היא לא מתה עדיין כי יש לה עוד סיכוי לשנות כמה
טמבלים.
היא אוהבת את המוסיקה של שפי ישי (אם מישהו שמע
עליו)
היא משוגעת על כלבים,על ילדים,על צבעים ובכלל על
הטבע. חלומה הגדול ביותר הוא לחזור לקיבוץ של
שנות ה-60 שבו כסף ושכר דיפרנטציאלי היו רק באגדות
ובסיוטים
תמיד שהסתכלו עליו ראו דובי חמוד,מבט תמים,אוזניים חמודות.
חמוד? אבל כנראה לא מספיק בשביל לישון איתו או לשחק איתו
לפעמים
יום אחד הדובי החליט שהספיק לו,אחרי שנים של ניצול-כמעט עבדות
הוא מראה את פרצופו האמיתי,הכועס. בלילה שהילדים ישנו לאט לאט
הדובי הרים את
|
השטן יישב מהם את החיים.
הוא יטביע את נשמותיהם בתוך ים של תרופות
ויוציא מהם את הכבוד.
|
"מתקפת קרח! ניצחתי!" נשמעת צעקה של גיבור כל יכול.
מאחוריו מסתתר ילד בתוך עולם של דמיון.
ילד שיום אחד יודע לעשות קסמים
וביום אחר לעוף
|
למלאך המוות אין שום ברירה
הוא לא איש חזק אלא רוח שבירה
הוא כואב על כל אחד מכם,על כולם
הוא כועס על אלוהים
הוא כועס על העולם
|
לעולם הזה היא מעולם לא התאימה.
|
שלוליות של בדידות
עננים של שנאה
טיפות שיורדות עם מבטים של קנאה
|
|
|
ישבתי וחישבתי -
הסיכוי שאני
אקרא סלוגן של
עצמי בדף האחורי
הוא
4,536,782,931
לאחד.
ואני עדיין
מנסה.
עוד אחד שמבזבז
שעות על גבי
שעות בצפייה
בדף האחורי. |
|
