|
מקווה שלא יגמר הקיץ לעולם
מקווה שאוכל לבנות ארמונות עד לשם
מקווה שאמשיך לרקוד לצלילי המוסיקה לעולמים
וגם להקשיב לה כשהיא חודרת לי לבפנים
מקווה להמשיך להיות על הבמות
ולהרגיש את האדרנלין בכל הלבבות
מקווה להמשיך להתרגש מחיוך של ילד מתלהב
ומחיבוק חם ואוהב
מקווה שיהיה לי כח להמשיך בדרך הקשה
ולא לוותר לאמת שלי ,אוי אלוהים בבקשה.
המזוקן: "טוב תיכנסי לניידת אני לוקח אותך לתחנת משטרה".
אני:"מה הוצע חוק נגד אנשים עם דיסלקציה?!"
המזוקן:"תיכנסי,אמרתי .את עצורה עד שנזהה מי את".
אני: (זין, איך הסתבכתי) "תראה את כל האנשים שעוברים לך מול
העיניים, רק אליי אתה נטפל".
|
התגעגעתי לקולך
לא רק, גם
לעומקן של מילותייך
|
בדרך ענוגה
שמתפשטת לכל הכיוונים האפשריים
בזויות חדות
ואינה פורצת בעוצמה מגנטית
|
כדי להגיע לכמה איים של אושר
צריך לעבור דרך אוקיינוס של צער...
|
שקועה במחשבות
המילים כזרם מתפרצות,
מילים כנות כ"כ כואבות
אך הן בתוך ראשי
לא יוצאות מתוך פי.
|
עלם שחום ,יפה חיוך
הופיע בפתח ביתי,
שתי עיניים שחורות וגדולות
תלויות על פניו כשני חרוזים.
|
גם לאלוהים יש ימים כאלה.
יש פעמים שהוא קורא לנו ואנחנו לא שומעים,
או משימים עצמינו כלא שומעים.
ויש פעמים שאנחנו זועקים אליו בתחנונים,
והוא חושב לעצמו: "שיסתדרו בעצמם, ככה מתבגרים".
|
ואני הסתכלתי בעיניה העמוקות
ראיתי שקיעה ואת כל העולמות
הסתחררתי בערפול חושים
|
שירה נשמעת כיללה
משתלטת על החדר,על זו החשכה
ואז הקטנה ביקשה עזרה
שאטפל בכאבה שלה.
שוב התבהר לי
שלתת מעצמי מסיח את דעתי
ולרגע מרפא את זה שלי.
|
כפופה ישבת על הספה הדהויה,
החלוק הנצחי שהיה פעם כחול
עוטף אותך,
את נשמתך העייפה.
|
הכתובת כתובה על הקיר הצחור
אומרת חרישית:
"הושט לי את ידך
אני כאן ממש לידך".
אך ציפור הלב ממאנת להקשיב
|
כשיצאת מן האדמה ניראת כאילו באת מן העולם האחר,ג אה וזקוף
עמדת כמו פסל אצילי.
לובן גופך האיר כהילה סביב וידיי כמגנט נמשכו ורצו ללטף לאורך
כל מיתרי חמוקיך. ליטפתי את ראשך השחור, את שערותייך הארוכות
והפרועות שדגדגו בין אצבעותיי והעבירו זרמים לכל אורכי.
|
|
|
אני צמחוני לא
כי אני אוהב
חיות - אלא כי
אני שונא
צמחים.
תומאס, מסביר. |
|
