|
שנים שכבר נמצאת בתוך קשר לא קשר. אוהבת ונאהבת,
כואבת אבל נשארת. וחרף גילי המופלג (ילידת 1963, עשו
חשבון לבד) עדין מאמינה שיש סופים טובים ושחלומות
אכן מתגשמים.
על אלו אני כותבת, כשכותבת...
לא אשכח ולא אזכור,
לא אתחיל ולא אגמור,
המבט לא יסוב לאחור
|
רגע של בדידות שמציף ומאיים להטביע...
...ומשאיר לב מצולק, כאב חד ומפלח ואחר כך מריע.
|
רציתי לפרוח,
לזרוח,
לשמוח,
|
גופי מתעוות בתשוקה
וירך מלאה נרעדת
|
לנסות להבין משמעות,
של מבט.
לתור אחר תשובות
ולדעת,
שאין.
שיש.
|
ושוב אני לבד.
יותר מבינה,
יותר מובנת,
ועדין,
לבד.
|
|
|
החיים הם כמו
כביש מהיר...
יש יציאות לכל
אורכו...
חברי המתנ"ס |
|
