|
 
אין לי מה לכתוב אז אני רק אגיד שאני כותבת כי זה
בא.
בפעמים הראשונות שבאתי לשם לא אמרנו אחד לשני הרבה מעבר ל"היי"
ו"מה קורה?". פעם אחת שאלתי אותו למה הוא לא מחייך אליי. הוא
אמר "מעכשיו אני אחייך".
|
לשנייה, קצות האצבעות שלו נגעו נגיעה קלה, כמעט לא נגיעה,
בידיה. הוא החזיק את מחברתה בידיו השעירות והגדולות ועיין
בשכתבה. פניו לא הביעו טיפת רגש, הוא נראה כל כך מרוכז, ריכוז
שרק הוא מכיר.
|
והיה טוב, עד שהוא התאהב בג'ינג'ית.
|
פעם אחת אפילו בחרנו לעשות עבודה בהיסטוריה ביחד. הוא בא אליי
פעמים רבות אחרי שעות הלימודים ואף פעם לא ראיתי מישהו מעריך
את האוכל של אמא שלי כמו שהוא העריך אותו.
|
הוא התחיל לחפש את עצמו בגיל 12 בערך. הוא חיפש בכל הארונות,
מתחת למיטה, מאחורי האוזניים, ולא מצא, אז הוא ניסה שיטות
אחרות.
|
אפילו אני, בגובה 1.83 מטר בקושי מצליח לראות מעבר לחומות
הגבוהות של הדת.
|
עיניים מוחבאות מאחורי משקפי שמש וכובע שחור גדול. אף אחד לא
היה מזהה אותה בכל מקרה, אחרי הניתוחים, אבל היא לא רצתה
להסתכן. לרגע, איש מהחיים הקודמים והכה רחוקים שלה הסתכל עליה
ובהה, עד שקלט שהוא בוהה והעביר מבטו למקום אחר באולם.
|
במשך שבועות חזרתי לבקר את הכיפה והיא תמיד היתה שם. עד שיום
אחד ירד גשם ומאז לא ראיתי אותה יותר.
|
ורגע לפני שהכל נגמר אתה שומע צפצוף אחיד וחזק, וכל העולם היפה
הזה עוצר לרגע.
תוווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווו
|
מה עושים כשמאבדים דרך?
ילדים, דבר ראשון כשמאבדים כיוון צריך למצוא את הצפון. פותחים
מפה ומסתכלים סביב.
|
נמאס לי שאנשים
מנצלים
הם
מנצלים
הם
מנצלים
|
ואם יש לי סיכוי, ולו הכי קטן
לא תעצרו אותי, לעולם
הוא פיטר פן... שלי
|
"לא לא, דוחפים למטה עם הלשון ואז נוצרות בועות. אוספים אותן
ונושפים חלש חלש כדי שלא יתפוצצו ואז הן עפות". "אני דווקא לא
עושה ככה. כשאני לוחץ למטה לא נוצרות לי בועות, יותר קל פשוט
לאסוף מהצדדים כזה"
|
ילדה שכזו, יושבת בצד, יושבת ומסתכלת.
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
בוא בוא בוא
בחורצ'יק...
בוא תשלים
מניין.
הרבי מהקניון. |
|
