|
איש הלך בלילה
הלך לבד
וכל העולם נעלם דום מסביבו ולא הרגיש...
ירח הביט מלמעלה
עצים נופפו לשלום בריסים של צמרת
וכל העולם נעלם...
|
גצים חדשים ינסו להבעיר
לערבל את הכל בתשוקה מתחדשת
לסכן, לפחד, להפנט ולטבוע
במי מעיין
אם יתחילו לנבוע
|
את עוטפת אותי מכל עבר
מתקיימת בי,
מקיימת אותי
ולא משה אף פעם.
|
ורציתי אותך עדיין
כמו היינו שנינו גלים קטנטנים
מחליקים על זנבות העלים
מחבקים את המים
נעים.
|
הבוקר אתפדר ברוחי המוטרפת
ואצא שלוחת רסן לחפש את הכלום
|
אורות פנימיים נדלקים אט אט בתגובת שרשרת
מעבירים זרמים
אני מתחברת
|
הרוח פסקה מלנשוב בחוזקה
מנסה לזרוע פגעים בעצים ותיקים
ושקטת
כי מאסת בעלים שנפלו
|
ראשית טפס על השלבים של הסולם, אט אט
זהו מאמץ ראשון.
אחר כך גלוש לאט ובהנאה במגלשה
זהו הפיצוי.
|
הנה הנוזלים מתמזגים זה בזה
נמזגים בתוכך כמו היו משקה מוגז
שאינך יודעת כיצד לבלוע
|
ופסק,
פסק לו ניגון העולם
ופסקתי אני
ופסק גם לבי
מלפעום.
|
כל הקולות
הצטמצמו
הלכו והפכו צורמניים
לכדי קול אחד
ארוך וחד
|
אני יוצרת אותנו יחד
ומתענגת על כל אות ואות
על פעימות מילים קצובות
אוחזות זו בזו,
משלבות את ידינו,
מחברות אותנו
כמו משפט,
כמושיר.
|
הניר לא ראה את הפחד בעיני
לא הרגיש כאבים, לא ייסורים דוקרים מענים אותי כמו היתי צלובה
לא ידע את טעם דמעותי
|
שמיים עמדו דום
והטבע קרא בשיר הלל
|
אביט בכם שקטה ומשותקת
ואומר
אח... מה טוב!
|
שוב...
רעד פנימי מחלחל אל גופי
איברים פנימיים כמו נשמעים לקול אחר
לא קולי שלי.
|
|
|
"זהו יומי
השמיני בצבא!"
סיכום יומי
השמיני בצבא. |
|
