|
היא באה יחד עם השולחן,
עמדה שם מבריקה מציפוי,
חלקה,
בלי סימנים,
|
להתקרב דרך היצירה לנשמתך,
ולראות,
כמו מבעד לחלון,
את מגע האלוהים שעבר לתוך ידך בזמן היצירה
|
חיבה לו לגוד,
קצת משונה,
להישען על הדשא,
כשהטל בסביבה,
הטל עושה אהבה עם הדשא,
אלוהים מצטרף,
אורגיה מוזרה של מימד חולף.
(עד שתעלה השמש...)
|
כשאני מביטה בחוץ,
אחרי עשן שמסריח את החדר,
גורם להזיות מתוקות,
של כאב,
אני רוצה לראות ורוד,
ובמקום ורוד,
אני מאבדת הכרה,
|
|
|
אתה. כן, אתה.
מה אתה מסתכל
אחורה? אתה!
תגיד, מעניין פה
בבמה הזאת?
אחד שלא ממש
מבין בבמות. |
|
