כשלילית תהייה גדולה, אם היא בכלל תשרוד עד המחסום
של ה-20, היא תרצה להיות קטנה.
לחזור לילדות ברגרסיה.
כך היא תפטר משק של אובר נוסטלגיה מרירה, ומודעות
עצמית שגובלת בטירוף.

תנו לה שנייה לצרוח, כדי לפרוק קצת מהטירוף הנ"ל:
אהההההההההההה
!!

ועוד אנשים טוענים שהיא האפאטיות בהתגלמותה..
אולי חזות האייס קווין נדרשת כשיש לך נטייה לבכות
כמו גירלי גירל בכל שני וחמישי.

טוב נו, אולי היא אכן גירלי גירל.
למרות שהרבה יותר נעים לה כשהיא מרגישה פשוט אישה.

מה עוד?

ללילית יש אובססיה למגוון שטויות וגו'קים פנימיים
מכל הדתות, המינים והגזעים (אז מה אם היא נשמעת
עכשיו כמו מגילת עצמאות מחורבנת..:) :

לק בצבע ירוק בקבוק, pixies, להוריד שירים בקאזה,
ghost world, התפלספות, פסיכולוגיה, רוק קלאסי,
תאטרון, קולנוע, דמות הקשיש בקולנוע ובתאטרון,
חבובות, הולדן קולפילד, רוק ישראלי, גישות
נון-קונפורמיסטיות, שאלוני בחן את עצמך, לספור
קלוריות, ג'יי.די סלינג'ר, קוונטין טרנטינו, חזירים,
לכתוב מכתבי התאבדות (ולדעת שהם ישארו לבינתיים
במגירה), לקבל s.m.s, דוד גרוסמן, דיסני, המכשפות,
ו...
דיי
למי יש כבר סבלנות לקרוא כל-כך הרבה?!

פשוט..

יאבה דבה דו
:)
אולי עוד תינצלו

משאלת מוות סופני נירוונה נולדה עם משאלת מוות. בהיוולדה, האחיות כולן התפעלו מההילה הקורנת מסביב ליופי שבורכה בו, העדיפו להתעלם מהרשפים מלאי העצב שברקו מעיניה התכולות. כך גם הוריה. בהגיעה לגיל 8 חודשים, כאשר רק החלה לזחול, הייתה דופקת את ראשה בברוטאליות על מרצפות הקרמיק

כנות עצמית נשארתי בקבוק רעל נשנק, מפעפע מבפנים. מחכה להתפרצות. מחכה להתרוקנות הרי געש של כאב, של שנאה עצמית, של דיבוקים. אני מביטה מסביבי ובודקת שאין כאן אף אחד שיראה, שיבחין בחזיון שלי, מתעוותת. מתחתנת עם עצמי בשמלת התכריכים, ומתאלמנת ממי שרציתי להיות.