|
ילידת 88.
עוברת עלי תקופה לא טובה עכשיו. לא מוצאת את עצמי,
לא בחיים ולא באומנות. כמו שאפשר להבין ממה שכן
כתבתי בחודשים האחרונים, אני די מופרעת כרגע. אפילו
מופרעת מאוד.
לא מצליחה להדייק עם המילים, ולפעמים אני מרגישה
שאני ממציאה להן משמעות חדשה שאף אחד לא מבין חוץ
ממי, ובגלל זה הכתיבה שלי כל כך לא... שם.
אני מקווה שתהנו בכל זאת, ושתצליחו להבין משהו, כי
אני לא.....
"אין ברירה. חייבים לכרות."
הוא ישב שם מולה, מבט טובע ברחמים בעיניו הממוסגרות במשקפי
זהב. היא תמיד אהבה את דוקטור הכט, הוא נראה כמו סבא טוב
ונחמד, ועכשיו, הוא מפיל עליה את הפצצה הזו.
|
אני שוכבת במיטה וחולמת בהקיץ.
כמו תמיד אני לא נרדמת.
ואני רוצה לחשוב
שאם לא אשן, הבוקר לא יבוא
|
בוא נחזיר את החיילים הביתה
אל קברי הפלסטיק השקופים
כשהחושך נמזג לאפרוריות של השגרה
|
אני רוצה להקשיב לך כשאת מדברת,
לשמוע יחד רוק אלטרנטיבי
ולכסח במכות כל ערס שיעז לבהות ל"בובה" שלי בחזה.
|
היא בטח בת 50 או יותר
בטח חסרת השכלה
כנראה אחרי ילדים רבים ונכדים אין ספור.
שבע בבוקר והיא כבר עובדת
|
חלמתי על בניינים מתפוררים
ועולם שנשבר
בשקיעה לוהטת
ישבנו שתינו על קצה השמיים
ובהינו באופק
|
בבית הנקי של סבתא שלי
מצטבר אבק.
|
עוד מעט
זה יעבור בקרוב, עוד מעט
אני יודעת
|
זו לא אני , זה לא אתה,
אבל זה קורה.
ואנחנו נעלמים אחד לשני-
כמו ציפור דודו אגדית
|
כולם בסוף עוזבים.
לוקחים איתםם משהו ממני;
את האמון, את האהבה, את התמימות
|
כמו חתולה
מול פנסי המשאית אני
קופאת
עיניים פעורות מחזירות אור
מביטות בתחינה
|
לחתוך לך את השוליים
שורות אחרונות
משפטים מיותרים
|
כשתבואי אליי,
את תקבלי אותי כמו שאת
אני אוהב אותך כמו שאני
כשתבואי אליי
|
לספר זה
לחוות את זה שוב.
זה לברוא מציאות
לעיוור.
לכתוב זה
אחרת
|
אני לוחצת את העט לדף
והמילים זורמות לי כמו דיו.
אני לוחצת את עצמי להרגיש
והן זולגות כמו דמעות.
|
לאהוב את עצמי
דרך השירה
דרך הבמה
|
קטנה ככל שאהיה
(מטר חמישים וחמש
וארבעים ושמונה קילו)
אין בעולם זוג ידיים גדולות מספיק בשבילי.
|
אם החלטת לפגוע לי בנשיות
עשה זאת עד הסוף
בלי בושה
עשה זאת כמו
גבר אמיתי.
|
פוערת את הפה, מחכה לצעקה שתבוא,
ונשארת עם פה פתוח כמו דג מחוץ למים:
מפרפרת, נאבקת על עוד נשימה אחרונה של מים לפני שאטבע באוויר
הקר.
|
עיר החטאים של הנפש מלאה בטיפוסים כמוהו.
היא מפתה אותם באורות
נאון זוהרים
|
אני כל כך מרגישה את החולשה.
עכשיו זה גם פיזי.
עכשיו הנפילה היא אמיתית
|
היה לי קר
קר מדי
לצדך
בצלך.
|
בלבנים אפורות ובטון
ברזל אדום מולחם
וזיעה
|
זה באמת יותר נפוץ ממה שחשבנו.
זו מגיפה שוביניסטית,
המתפשטת כמו סרטן
בגופן הדקיק
|
ועוד פעםם אחת
רק כדי להיות בטוחה
שאת לא מבזבזת את הזמן שלך
על הספורט הלא נכון
|
מישהו אמר לי פעם שלפני שאדם יוכל לכפר על חטאים שבין אדם
למקום או בין אדם לחברו, עליו לכפר על מה שבין אדם לעצמו, וזאת
המשמעות של חשבון נפש.
זהו, אולי, חשבון הנפש שלי...
|
אל הארכיון האישי (11 יצירות מאורכבות)
|
|
בפחי מחזור
זורקים
טמפונים?
בלונדינית
במחזור |
|
