|
ילידת 88..
" ברגעים שטוב לי, אני לא יכול לכתוב,
חוויות מרגשות, כבר לא פוגשים ברחוב..."
(עברי לידר)
תהנו !!! :)
פורצת חומות,
גשרים ממלאים את הדרך
אתה סופר, מהרהר
|
תצייר לי אותך,
קווי דמותך,
אני לא רואה, עכשיו.
תספר לי אודות
|
אותות לוכדות נפש
ואיתה הימים פורחים.
בסימן כוכבים
לירח זוהר
|
השיר הזה שלך
מפצח רגעים של אושר
לחידות מציאות מתפוגגת
|
מטיל מטבע
קובע גורלות
בלי קשר לסוף
|
ידה אחזה בראשה
קוצצת קוצצת שערות שהחלו להלבין
שדים מתרוצצים בנפשה,
מבתרים חלק חלק בגופה.
|
מדבר ברכות,
מילים חדות כתער,
הלב מדמם ונשימתי נגדעת
|
צוללת עם השמש
בערב קר,
אל תוך ים הרגש
בלחש מבטאת מילים
ובלב סערה רועמת
|
מילים כהות
על דף נייר
גילוי נאות,
בין מה שנשאר
ואני מסוחררת
דמעה שיבשה
|
מחשבות כבדות
אוחזת בכתפי
אני, הזרה לי
|
כשאת שותקת
ואתה שותק איתה
הרעמים בליבכם צורחים.
|
אוף! אני לא מצליחה
הדלת לא נפתחת
היא סגורה
נעולה במנעולי הכאב
מנעולי הגעגוע
איך היא תיפתח?
|
כבר שנים שלא כתבתי,
מילים תמימות על דף נייר חלק
|
הולך, יושב, קם מהכיסא
קושי להתנסח, אך מנסה להשתפר.
מוצפת רגשות שלא היו לי, ואתה -
|
מתחשק לי לעזוב,
לקחת מזוודה
לעצור את הכל,
ולא לשוב בחזרה.
|
הברה הברה מנסה לגמוע
לחבר למילות אהבתי
|
וכמו בכל שנה
נפתח לו לאט הפצע הכואב
|
זריחה ששקעה לאיטה
בא לי לראות שוב אותך
לצחוק שוב איתך
|
לא משנה עד כמה רחוק
גם אם מפלים מפרידים בינינו,
אם אין לך אומץ לומר את שיש
לא משנה לי דבר.
|
רוצה אותך קרוב
והלב חלש
וקשה לזכור
|
שתיקה מדממת
גופך לא נע,
השקט שהיה,
נשבר לקול המהומה.
|
חם מדי, מתקרב
הסוף למשהו אחר,
לא מפספסת הזדמנות
|
טיפה של אור
בין הרים וגבעות
למשהו שחור.
|
מתנדנד
בין הטוב והרע,
לחיים חסרי מטרה
ואתה שותק.
|
כבר עשר עברו
האותיות אותן אותיות,
האבן התחלפה מחלום שקר שם,
הדמעות הפכו כבדות.
|
מילה על מילה
שתיקה בין משפטים,
אהבה ודחייה
|
אולי רוח תשכיח רגש כבוי
וכוכב יגשים משאלתי.
שיבוא היום ויתן לי ללכת,
בעיניים בטוחות
|
שומר שתיקתך
ליום מן הימים,
בו תסיר שבועתך
לגלות רחמים.
|
לך כתבתי שיר ישן
ומנסה למצוא שוב את המילים.
מזמור שורה מתוך שיר
בדיחה חוזרת מקופסה שפעם ברקה.
|
שאלה שעפה באויר
כן או לא ?
אין תגובה
ואני לא ממהרת
|
כשאני רואה אותך מחייך
כלום לא מעניין אותי,
אין שום דבר שיעצבן אותי
רוצה לומר לך הכל,
כשאני רואה אותך מחייך
הכל נראה בסדר...
|
אני נכנסת לחדרך ורואה את דמותך
אני הולכת ברחוב ושומעת את קולך
|
נצרי תשוקתך אל תוך לב אמיץ
למרות שסובב לו יום בהיר
ושמש גלויה על גוף חשוף.
|
ציור בחולות קיץ,
כשנושמת אותך בלהט
|
עור מתחלף, משיל כאבו לימים שחלפו
לא מוותרים על החלום ועברו יותר משנתיים.
כאב ההמון עוד מוסיף לגרוע
|
דם ניקז בקצוות הדף כשאתה רחוק ממני
דמעותיי כנהר זורמות ונשארת כואבת מגעגוע
|
אל תבוא אחריי,
מכשף עם מבטך
שבוייה בכלוב של זהב,
מבט רופף מוכיח
|
ממשיכה לברוח מהכל
לא יודעת לאן אלך
בורחת מכל צל של ספק
|
חצות הליל, מתבוססת בתוכי,
מילים לא נותנות מנוח.
דברים מתגלגלים, לשיכרון חושים
להט מצונזר, צבוע בשקר
|
עף באויר ומסוכן העולם
אוחז מצנחים, לרגע נחיתה מושלם.
|
מתנדף לשמע קולי
וזיכרון מתוק
נשכח אל מול רוחות הסערה
|
עוקבת אחר צעדים ישנים
של לילות מוטרפים
|
אל תשכח הימים שוב מתקצרים
הירח מתעכב לזרוח
שום דבר בחיים לא השתנה
|
איש שותק
ורעם בשמיים זועק
|
אהבה פורחת
שיגשוג זורח מעיניי
|
מקל מונח על שולחן מקרטע,
אצבעות מזדקנות בכיסים ירוקים
קצוותיהן סדוקות בריח ניקוטין
|
מסמן תחתיות
לרגע של פחד,
מסנן רגשות
את לשונך חורץ
|
מתחיל ללכת
חולצה ירוקה על גופך
המחשבה מסובכת
|
פתאום זה שיר עליך.
ההבטחות שנותרו באוויר
מסכמות לי ימים ולילות
ופרגולה מעץ מזכירה לי אותך.
|
לא נרדמת, משאירה מאחורי לילות כואבים
וצליל מתכוונן אליי במין תקווה בלתי מוסברת.
בוכה ושרה את כל מה שלא אמרתי,
לא ניתן לתאר, תחושות שקרו לי.
|
טיפוס עד צמרות העצים,
מבטיחים לי עוד יום-
שאותו אעבור,
|
חלום צהוב וילדות רחוקה
כל הלילה ראיתי אותך,
|
קליפות קשות,
מסתירות געגוע
ולשם אין חזרה
הכאב הזה שעוטף אותך
|
אחרי שעות קצרות
חילופי דברים
|
עלים מתמוטטים על קרקע חמה
ממלאים יומך, בבדידות איומה
|
שפתיך אומרות מילים,
בשפה המוכרת לי
ואני שם, בחיוך רחב
מסתכלת עליך.
|
מילים נכתבות על הדף,
הקיר מדמם
והרחוב הומה
|
בוקר ולילה ולילות ובקרים
הצחוק מתגלגל בין חדרים מוצפנים.
ארבעה קשורים, לא קשורים
הלילה, כיתובים ושעות שינה שחסרים
|
פנים מתחלפות
חששות מתגברים,
עולות המחשבות
|
מאז שאנחנו ילדים אנחנו מכירים,
יושב מול המחשב וכותב את רגשותיך ל-"במה החדשה"
שנים שאני מכירה אותך ואתה כואב,
אתה כואב ולא רואים עליך...
|
אל הארכיון האישי (3 יצירות מאורכבות)
|
|
את רוצה להתמרד?
תאכלי בשר.
אמא של הפרה
האדומה |
|
