|
לילך רוקר
ילידת העיר חיפה.
בגיל 22 הוצאתי את סיפרי הראשון "אחי הקטן" בהוצאת
"סער" .
אני מנסה כוחי בכל סוגי הכתיבה: שירה, פזמונאות,
סיפורים קצרים, מחזות, ספורי ילדים.
אתם מוזמנים לחוות דעתכם.
אבא ואלון הלכו לקניון,
עברו חלון אחר חלון.
בחלון הספרים ראו עיתון וגם מילון,
בחלון עתיקות ראו שעון ופסלון לסלון,
לחלון החיות הציץ אלון
וראה ארנבון קטן עם הרבה תיאבון.
|
אף אחד לא אמר שלהיות בן אדם זה דבר כל כך קל, אתם לא תמיד
יודעים מה לעשות ואיך לפעול, אתם רבים ומתווכחים ונלחמים
ומתפייסים, אתם עובדים קשה וחושבים שאינכם מרוויחים מספיק,
מביטים על בעלי החיים ואומרים "הייתי רוצה רק פעם אחת לחיות את
החיים של אותו בעל חיים.
|
לפתע נשמעה צפירה. כל האנשים מיהרו למצוא מקום מסתור מפני
ההפגזות, הם רצו כה וכה, מחפשים מקלט.
המשטרה סרקה את הרחובות. פקד שמעון בוסקילה עבד שעות נוספות,
זו כבר יממה שנייה שהוא מדיר שינה מעיניו. נוסע לו ברכב
המשטרתי.
|
נחלי אהבתי יבשו,
אט אט הם נאספו,
לעמקי תוגתי נשאתני על כנפיה
והשלכתני לבור צוררים
|
כך יבש לו החציר
האגוד באגודות והמונח בשמש הקופחת,
כך יבש לו כמו נעורי.
|
זו הייתה אתנחתא
קצת כמו פאוזה
ביני לבינך כי אהבנו.
אך הפאוזה הזו התארכה - והלכת.
|
אני בובת חרסינה יפה ועגלגלה
עומדת על האח כך ומשקיפה
|
בארץ שרטנו בה אבירים
גדל שם התלתן
והצמיח ענפים מסועפים
|
אתה הולך ברחובות הומי אדם
מסתכל כה וכה אך הכל נדם.
הדממה אוטמת את אוזניך
השתיקה עוצמת את אשר סביבך,
|
והאל קרא: "אל תירא אברהם,
כי ליצחק את בריתי אתן ויגדל לעם
אך דע - ישמעאל יגדל לגוי עצום ואכזר".
כי לשרה בן יחיד ושמו - יצחק
|
קח ת'זמן
תן לנשום
תן למחשבות לדאות כך כמו ציפור
|
אנחנו עם כבוש.
לא, לא חופשי כילד המשכשך רגליו במים.
אנחנו עם כבוש
פעולותינו מוכתבות אחת אחת בידי זר הרחק מלב ועין.
|
הנה שוב בא הסתיו
ושערי נושר
אך לך זה לא אכפת
עליי לא תסתכל
|
|
|
אני שוחה משמע
אני קייק!
קייק שלא יודע
לשחות, פשוט כי
אף פעם לא לימדו
אותו |
|
