[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה










אל היוצרים המוערכים על ידי ליהיא גילאל היוצרים המעריכים את ליהיא גיל
"שום דבר אינו מדהים כמו החיים. חוץ מהכתיבה. חוץ
מהכתיבה. כן, בוודאי, חוץ מהכתיבה, הנחמה היחידה."




לרשימת יצירות השירה החדשות
הרהור
And your words are so strong,
Even though I know that you're wrong
But it's the way that you touch

הרהור
כי האבק הזה הצליח לעטוף אותנו שוב בערפול שלו.
וכשאתה לידי,
אני רואה הכל פחות טוב,
ואותך יותר טוב.

אכזבה
אולי בעולם אחר
אם היה בו אלוהים

געגוע
נועץ בי מבט מבעד למרחק
נועץ את ציפורני הזיכרון
את סכיני השכחה

בדידות
לדבר משפטים רבי משמעות,
לכתוב עוד שירים,
לחיות או למות.

אהבה
אהבות כאלו מקרבות את הנצח למרחק נגיעה
אהבות שפותחות וסוגרות חיים שלמים
אהבות שמגיעות למרחקים
אהבות שלא שוכחים

אהבה
ביום הזה בו הכתה בי לראשונה האהבה-
נשארתי המומה.
ללא מילים אני ניצבת מולה, עירומה וחשופה כולי.
אני נותרת לבד מולה, נדהמת מדבר עצום ויפה כזה.

תחושתי
גלי האור שלך, הזוהר, עוטפים אותי, הרבה לפני המפגש המיוחל.
ובכלל אתה מציף אותי, ובפרט אתה מאיר אותי, בקטן ובגדול, בעבר
הרחוק, וגם אתמול.

גורל
ואני לא מכירה עוד דרך
אליך
אתה לא מחכה לי
בשום צומת

כעס
ידיעה של אהבה
ומחשבה שהתעכבה
והיא שנסחבה

והמבט עמוק חודר
אל תסיט את העיניים למקום אחר

געגוע
הגעגוע פועם
והלב מתלהם
ואני חושבת עלייך
נדמה לי שאפילו יותר

הרהור
ופחד זו אולי מילה גדולה,
אבל אני לא אוהבת לכתוב מילים קטנות

ביקורת
אתה ללא תוכן
וטוען למלאות

אתה חסר משמעות

וידוי
אפילו רמז קטן, מחווה נכונה
לחישה מתוקה או הזמנה קטנטנה
ואני אחרייך
שבוייה אני לך

בלדה
הנשימה הגדולה ביותר שנשמתי
לא הייתה מספיק עמוקה
השמחה הגדולה ששמחתי
גם בה הייתה מועקה

הרהור
יניב לא מגיב
יניב לא מניב
יניב סתם תחביב

ביקורת
החיבוקים שלך טבולים
בקלישאות זולות.

נאבד או התאבד
מדוכא או כבד
כבר לא כותב שירי אהבה

זכרונות
נושמת אותו,
אבל כותבת עליך שירים,
מי זה שאמר,
שהזמן מעביר את הדברים?

הרהור
כל חיי אני מתכוונת אליך
בחיי, כמו שעון

בכיתי על בדידות
על לרצות למות
על חוסר משמעות
על אובדן זהות

גורל
אז מה אם התרגלתי כבר להדחיק
אז מה אם השחור הזה בעיניים
ואני עייפה כל כך,
זה בכלל לא מצחיק

הרהור
הרבה יותר קל לכתוב שירי אהבה
איך יוצא שפתאום הכל מתחרז.

הגות
למצוא פיסת עולם, בנופים הכי זרים
לראות את נשמתך בעיניהם של אחרים

רצינות
מהולה בצחוק
אם אין לך משהו חכם להגיד -
אז תשתוק

בדידות
הגעגוע הזה לא יביא לי שקט
והעצבות הזו לא טומנת בחובה שלווה

אהבה
ממרחק של זמן שלא עבר
עדיין.
מביטה לאחור
מביטה לך בעיניים.

האם לא הכל אותם גוונים של אפור?
לא רציתי לוותר עלייך, אבל נאלצתי לבחור,
לא שופטת את עצמי על זה שרציתי כבר לחזור

מצב
הזמן נסע -
לקח איתו ילדה,
לקח איתו אהבה גדולה,
לקח איתו תום.

עצב
והנשמה שלי מספרת סיפור
אהבות ופרידות,
זה לחלוטין לא ברור.

כעס
למה אתה לא כותב לי?
אתה יודע כמה אני מעריכה כתיבה

ג'ננה
פיסות של סיפורים
שאריות של יחסים
זה טרגי
אותי זה דווקא מקסים

הרהור
אתה שקט ומהומה,
ואני כמעט לא מבינה,
מה מניע אותך,
ומה כיוון התנועה?


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
זכרונות
חיים שלמים אולי יחלפו לידי, ואולי אתה לא תהיה ליידי.
ואולי אין דבר כזה טעויות.
ואחרי הכל אתה תמיד תיהיה זה-
שהראה לי כמה טוב זה יכול להיות.

מכתב
מכתבים ישנים ואהבות ישנות לא קמים יותר לתחייה, לא בבוקר ולא
בערב, לא בלב שלי ולא בראש שלי, ואתה מת וחלק ממני מת אז איתך.

אהבה נכזבת
פעם פחדתי לזכור, כל כך רציתי לשכוח, לא ידעתי שגם אם אני מאוד
ארצה, אני לא אצליח לזכור - הזמן מוחק הכל - הכל חוץ מהרגש

מכתב
אני יודעת מה פירוש לאבד אהוב, אהוב שנחטף לא בידי המוות, אלא
בידי החיים עצמם.
גיליתי שהחיים לוקחים מאיתנו יותר מהמוות.

היפרדות
מהמחשבות שלי לא ייצא כבר סיפור אהבה.

הרהור
ונמאס לי לשתוק,
השורות האלו צועקות אותי
ונמאס לי רחוק,
אנחנו שני קטבים שרוקדים ריקוד מגוחך כל החיים.

היפרדות
אני נוסעת הכי רחוק שכסף יכול לקנות והלב יכול להרשות לעצמו,
כיוון כללי אופק-
ואין עצירות.




ראיה
סובייקטיבית היא
הראיה הכי נכונה
מבחינה
אובייקטיבית...




סנאי באקסטזה


תרומה לבמה





יוצר מס' 78518. בבמה מאז 14/9/07 19:34

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לליהיא גיל
© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה