|
מילים מילים מילים...
האמת נמצאת במה שלא אומרים.
תגלגל שלושה חרוזים
בנעימה
|
מדבר איתי בקסמים אל אוזן פתוחה
כל פיסה שמתגלה מקרבת
ביני בינך
|
אל מפגש הנהרות הגיע
ונפשו דרוכה.
נפעם מהמעמד כרע ברך אל האדמה
ועיניו הנוגות נוגעות.
|
לפעמים אני יושבת איתך, חורקת שיניים
לא נוח לי בתוך עצמי, כשבינינו רעש שקט
|
ויעברו בה גברים,
וידרשו אותה לרצות.
חלקם גרועים,
וחלקם גרועים קצת פחות.
והיא תאהב את כולם, מעט.
|
אישה זולה מעטרת פניה במחשוף עמוק
מציתה עוד עלי רעל ושואפת בנחישות
ובחושך הלילה הכל צללים יפים
|
אפרסק שמנמן ועסיסי
זה כבר יומיים שאני מחכה לנעוץ שיני ברירך
|
אין בה משום הכוח
לחשה לי בקול שקט
מנסה לשכנע אותי בסתמיותה
|
בדחק השיכחה,
ינוח גם עצב עם מתים
|
במקום בו על כל קיר נצמדתי
ידיים שוטטו.
ובכל אסלה את נשמתי הוקעתי
שם ופה ושם.
|
קנאית כאישה,
בצל התשוקה,
נדחקת עד כמעט ונשכחה.
|
למה שתכנס אלי?
חיים שלמים, דווקא עכשיו
|
עד והזעם יהפוך לחמלה והחמלה לסליחה.
שנאה.
|
עד הפגיעה הבאה,
אני דוהרת על גבי ההרגשה.
לשבריר עוד מתעלמת,
מדחיקה.
|
בלי לשים לב אליה
בלי להשתדל
ככה נתפסת בקוריה.
|
אני אנציח את הרגע
את אותה תנועת גופך
|
חתכת את הגלובוס,
בדיוק בקו המתאר
שבין היקום, לכל השאר.
|
תתנחמי, כי עוד מעט קיץ.
עוד מעט והעיר תמלט מהעלטה
וכל הגשם הזה יפסק.
|
שוב בוחלת בזיכרון
שהייתי שלך
|
"כל עוד יש נשים יפות בעולם אני יודע שאני חי"
אמר ובקולו הרכרוכי נשמעה צעקת בדידותו.
|
|
|
כל מה שברא
הבורא הוא קטן
בתחילה ואח"כ
יגדל, מלבד האבל
שהוא גדול
בתחילתו ויקטן
אחרי כן |
|
