|
הדממה שלך
מדברת אל לבי.
הלהט שלך
מקפיא את כאבי.
|
בראשית ברא אלוהים את השמיים ואת הארץ... ואיך ידע כי טוב?
|
אני יודעת מה עובר לכם בראש כשאתם רואים אותי. בחצי חיוך,
שירבוב שפתיים וריפרוף קל בריסים. אתם שלי...
|
בודדה אני בלילות. יושבת בחדר אטום, אשר כבר מזמן אוטם אותי אל
מול שאר העולם. כותבת מילים סתומות. כאילו רעש המקלדת, אשר
חותך את הדממה יוכל אי פעם להפיג את הבדידות
|
|
|
הכתיבה אינה
בהכרח משהו שיש
להתבייש בו-אבל
עשה זאת בצנעה
ושטוף ידיך לאחר
מכן.
החובש מתקרב
לנקודה (באמצעות
ידיד) |
|
