|
שמומחים מנסים למצוא להם
משמעות ישנה
ולחבר אותם
בחזרה
|
ואת רחוקה אלפי קילומטרים רגשיים
של שיחה אפלטונית
|
ארץ ישראל אולי שלמה
אבל החברה שלמה מפורקת
לשברי כלי של היסטוריה ישנה
צרה, בדלנית וחונקת
|
בראשית ברא אלוהים את העולם
לאחר מכן ברא את האדם
וציווה עליו לשלוט על האדמה
אל אולי האדם ברא את אלוהיו
בכדי שישמש כתירוץ לכל מעשיו
וכך יוכל לצאת למלחמה
|
המשכימים להרוג לא ישנו עוד
כי לעקומים שנת ישרים לא תינתן
ואם אל הכר יחפצו להניח ראשם
בלהות יציפו את מיטתם
|
העגלה נוסעת בפראות
ואנו מנסים לתפוס קצת נחת
את מכונפת בי ואני כרוך סביבך
סופגים את הטלטלות אחד בשביל השני
|
גאות ושפל
וגלים של קצף מלוח מדמעות
ושובר סלעים
של אבנים מתקופות ישנות
|
אך ההצגה לבסוף נגמרת
והמציאות אינה משקרת
גם ממצולות הביבים היא תצוף אל פני השטח
תתערם ותתרומם מערימות של אשפה מבוימת
|
ידך אוחזת בידיי הכבולות
מובילה לכיוון לא ידוע
סרט בד מסתיר את ראייתי
רק אמון
וחששות מהתלות
|
למי צלצלו הפעמונים?
האם ללוחמי המלחמות
לחולמי החלומות
ואולי לאוהבים הצעירים
|
לפעמים מנגן בגיטרה
ולפעמים מנסה במפוחית
האם עוד אוכל להיות מוזיקאי
אני באמת מתקשה להחליט
|
קולות מרחפים בחושך כגחליליות
מפיצים אור קטן במדבר השומם
הצללים מתאספים מסביב לתקווה
מתחממים מולה והופכים לדמויות
|
הסתתרת מאחורי עפעפיים של הכחשה
אשר בנו לך מעטה של חשיכה
|
כל יום את נראית לי אחרת
לפעמים את זרה לפעמים את מוכרת
ולעיתים זה נדמה
שאת זאת שבוחרת
|
הוא סיים את מסלול הילדות בלית ברירה
נפרד מכל החברים ומהבחורה
פתאום נהיה גיבור
ללא כל הכנה
|
גם אנשי הרוח
אינם רוכבים עליה
הם ניצבים מולה
כתרנגול מעץ על ראש בקתה בכפר
שמסתחרר
ולבסוף מצביע לאן היא נושבת
|
שוב יורד להתאוורר
בעבר המערער
כשהאור מתחוור
בשקט מתעורר
ומול ביתי המשקר
ניצב המדבר המשכר
|
מסגד נושך שפת ים מתפתלת
אל מול אורותיה של עיר מתגלגלת
אשר לקול חתולה מייללת
רוחה הזקנה מטיילת ומתבלבלת
|
מצטופפים על חוף הים
נלחצים אל מערב
נדחסים אל העתיד
ומגדלים מסתירים את השמיים
|
אל הארכיון האישי (2 יצירות מאורכבות)
|
|
"דחילאק חרגול,
כשישאלו אותך-
תמציא לי
מילים
אחרונות
מגניבות, לא
סתם איזה זבל
פטריוטי"
מילותיו
האחרונות של י.
טרומפלדור |
|
