|
"אני הנני מה שמוכרח תמיד להתגבר על עצמו"
פרידריך ניטשה
המילה האחרונה שלך -
אילמת,
חובטת זיכרונות בתודעה שבורה.
|
שתיקה דולקת בבית החזה
יונקת חמצן בשקיקה
|
אני רוצה לתפוס את קצות שערך
ללפף אותן סביב הזרוע ולהתפלל
|
לרגע הצלילים מתמזגים עם
קריאה דקה חרישית
בחדר
אצבעות זעירות מלטפות
אויר דחוס בריח קרמל
|
ראש קטן וצהוב
כאילו קילפוהו מתוך תמונה ישנה
תלתלים מתבדרים
תפסו גל ברוח עם מנגינות
|
כשאני אגואיסט לפעמים
גופי המצומק מוצף בציפייה לגשם
|
אימי לוקחת את
מיטתה לכל מקום
|
שכנים סורגים שמיכות
ברזל מציטוטים
|
עשן לבן רוקד בזרמים הדקים של הרוח סביבי
יוצק את תיבות יומן המסע שלנו
|
חלונות מביטים עלי.
זה רק מקום שנהגתי לגדול בו זמן מה
|
חסוך תוכנית צעידה
פרט לקפסת סיגריות דולקות בהפסקות
|
ראשך מוסב קלות לאחור
כאילו אין מאחוריך קיר
את יושבת על רקע בטון
מחבקת רגליים שלובות לפנים
|
כשהשביל תחתיי יחליק כלשון אנסים
ואבנים יתגלגלו במורד זיכרוני
|
זו שמאלימה שפתיה המבקשות
לבטא זרם צר של מחשבה חולפת
|
בלילה גועים בי שוב רגעים שאבדו לי
היזכרות מסתעפת בשורשי הראש
|
קולות ברורים וצעקות מתונות סוחפים אותי לחלום
אינשקט
לעתים טשטוש צלילים ולא יותר.
אני חושב על אקדח טעון מונח
|
עכשיו אני
נפתחת כחולמת
מולך
|
הצלילים הופכים תוים
ונתלים על אזני צווארים מצועפים
בלילה לח של סוף נובמבר
|
יציקות בזלת רכונות על שער
כתר מדומה לצמח מטפס
מרחב נחתך לרבדים
מחליק ומתרחק בזרם מתמשך
|
דקירה אפורה חופרת כאב בקימורי הקרסול
מזכירה לי שעשיתי כבר את הדרך הזאת.
משתחלת מתחת לעור אל ברכים טרודות.
צעדים נוחתים על הגוף בכבדות
|
בלי מילים יפות
מדים מחבקים גופייה מקומטת
ואנחנו נושמים לרגע.
|
העור מתכווץ סביב הבשר
כדי לשמר משהו
ולכתוב
|
כשדלתות נפערות
לעליות גג
מכנפות קורי עכביש
|
זוב דם הודל
לטפטוף של מלל גס,
משחיר ציטוטים
בהכרה כנועה.
|
נועצת עט אדום בדף. חרטום שורט משטח לבן, גולש בו -
יוצר תבניות בלי שוב. שאריות גרודות מפרכסות.
חורטת בך מילים כפי שחרטת בי סימנים
|
הבזק הלם עמום
התלקח מזיו פניך
לאחר שכחה שנונה
|
פעימות זהירות של מחשבה הולמת
גוברות על הנחת הזה - להיות בטווח ראייה
לרגע אין חוץ מזה כלום
תנועה זורמת בעורקים, אוויר הסערה נספג בעור הלח
|
סוג של עיוורון תחתונים
מושחלים בתפרים גסים בחולצה של fox
|
היא מדברת אליי מילים שמתלקחות בעדינות.
היד החמה שלה על העורף שלי יוצרת תזוזה
לא צפויה בקנה הנשימה, אני כנוע לה היום
מחר אהיה אחרת,
|
בערה עיקשת בריאות
מקעקעת את נשימותיך בחרחור עמום
|
אור הפלורסנטים נוטף
מהתקרה
|
אל הארכיון האישי (12 יצירות מאורכבות)
|
|
ניסיתי לפתוח
דפיוצר בבמה
חדשה, קראתי
לעצמי הדף
האחורי ולא
אישרו לי את זה,
במקום זה שינו
לי את השם
לאדיוט מתחכם,
אני שואל אתכם
עד מתיי רשעים
יעלוזו? ואיך
לעזאזל אני
מתחכם פה?
הדף האחורי
בראיון ליגאל
עמיר במוסף
אגו של כלא
באר שבע. |
|
