|
"אני הנני מה שמוכרח תמיד להתגבר על עצמו"
פרידריך ניטשה
המילה האחרונה שלך -
אילמת,
חובטת זיכרונות בתודעה שבורה.
|
שתיקה דולקת בבית החזה
יונקת חמצן בשקיקה
|
אני רוצה לתפוס את קצות שערך
ללפף אותן סביב הזרוע ולהתפלל
|
לרגע הצלילים מתמזגים עם
קריאה דקה חרישית
בחדר
אצבעות זעירות מלטפות
אויר דחוס בריח קרמל
|
ראש קטן וצהוב
כאילו קילפוהו מתוך תמונה ישנה
תלתלים מתבדרים
תפסו גל ברוח עם מנגינות
|
כשאני אגואיסט לפעמים
גופי המצומק מוצף בציפייה לגשם
|
אימי לוקחת את
מיטתה לכל מקום
|
שכנים סורגים שמיכות
ברזל מציטוטים
|
עשן לבן רוקד בזרמים הדקים של הרוח סביבי
יוצק את תיבות יומן המסע שלנו
|
חלונות מביטים עלי.
זה רק מקום שנהגתי לגדול בו זמן מה
|
חסוך תוכנית צעידה
פרט לקפסת סיגריות דולקות בהפסקות
|
ראשך מוסב קלות לאחור
כאילו אין מאחוריך קיר
את יושבת על רקע בטון
מחבקת רגליים שלובות לפנים
|
כשהשביל תחתיי יחליק כלשון אנסים
ואבנים יתגלגלו במורד זיכרוני
|
זו שמאלימה שפתיה המבקשות
לבטא זרם צר של מחשבה חולפת
|
בלילה גועים בי שוב רגעים שאבדו לי
היזכרות מסתעפת בשורשי הראש
|
קולות ברורים וצעקות מתונות סוחפים אותי לחלום
אינשקט
לעתים טשטוש צלילים ולא יותר.
אני חושב על אקדח טעון מונח
|
עכשיו אני
נפתחת כחולמת
מולך
|
הצלילים הופכים תוים
ונתלים על אזני צווארים מצועפים
בלילה לח של סוף נובמבר
|
יציקות בזלת רכונות על שער
כתר מדומה לצמח מטפס
מרחב נחתך לרבדים
מחליק ומתרחק בזרם מתמשך
|
דקירה אפורה חופרת כאב בקימורי הקרסול
מזכירה לי שעשיתי כבר את הדרך הזאת.
משתחלת מתחת לעור אל ברכים טרודות.
צעדים נוחתים על הגוף בכבדות
|
בלי מילים יפות
מדים מחבקים גופייה מקומטת
ואנחנו נושמים לרגע.
|
העור מתכווץ סביב הבשר
כדי לשמר משהו
ולכתוב
|
כשדלתות נפערות
לעליות גג
מכנפות קורי עכביש
|
זוב דם הודל
לטפטוף של מלל גס,
משחיר ציטוטים
בהכרה כנועה.
|
נועצת עט אדום בדף. חרטום שורט משטח לבן, גולש בו -
יוצר תבניות בלי שוב. שאריות גרודות מפרכסות.
חורטת בך מילים כפי שחרטת בי סימנים
|
הבזק הלם עמום
התלקח מזיו פניך
לאחר שכחה שנונה
|
פעימות זהירות של מחשבה הולמת
גוברות על הנחת הזה - להיות בטווח ראייה
לרגע אין חוץ מזה כלום
תנועה זורמת בעורקים, אוויר הסערה נספג בעור הלח
|
סוג של עיוורון תחתונים
מושחלים בתפרים גסים בחולצה של fox
|
היא מדברת אליי מילים שמתלקחות בעדינות.
היד החמה שלה על העורף שלי יוצרת תזוזה
לא צפויה בקנה הנשימה, אני כנוע לה היום
מחר אהיה אחרת,
|
בערה עיקשת בריאות
מקעקעת את נשימותיך בחרחור עמום
|
אור הפלורסנטים נוטף
מהתקרה
|
אל הארכיון האישי (12 יצירות מאורכבות)
|
|
אם על כל שטות
שהייתי קורא כאן
הייתי מקבל
קווטר, אז הייתי
יכול ללכת ליד
ביל גייטס בראש
מורם והוא היה
מקנא!
דדוקציה. |
|
