|
שני מחבלים מתאבדים בפוטנציאל
יושבים כאן לידי, מסתכלים מהחלון.
ככה מביטים- פנים, עיניים, עור כהה
ואני לא מסתכלת עליהם בלי לפרש.
|
כשסופה משתוללת בחוץ
אף אחד לא עוצר לחשוב
על האוויר שבין הטיפות.
|
בראש יודעת
שדברים טובים קורים לי.
בגוף מרגישה
תהפוכות לא קלות
כהות מבולבלת משהו
מפחידה בעירפול שבה.
|
כמה שמכוער יכול להיות מוכר,
מחמם את הלב
שמואס בטיפוח וליקוק.
|
סבלנות,
אני אומרת לעצמי.
החיים יתגלגלו
מאליהם
אם תתכווני ואם לא.
|
במרווחים בין הנקבוביות
שוכנים חיים
ספוגים ריחות
מהדהדים קולות.
|
מול המראה מורטת וצובטת
בבשר הזה שהתלבש עלי,
שהוא אני עכשיו,
שמערער את מה שלא היה יציב מקודם.
|
אני רוצה להראות טוב תמיד.
המוות יהרוס את זה, זה בטוח.
|
|
|
יום אחד הלכתי
ברחוב וחירבנה
עליי ציפור. אז
ציוותי על
המרגלים שלנו
לגלות מי שלח את
הציפור. אחד
מהמרגלים שלי
אמר לי שהוא ראה
את הציפור הולכת
אל עבר ארץ
יהודה. אז אמרתי
"ח'ברה, זזים!"
שלמנאסר מסביר
את הרציונל
מאחורי ההתקפה. |
|
