|
שני מחבלים מתאבדים בפוטנציאל
יושבים כאן לידי, מסתכלים מהחלון.
ככה מביטים- פנים, עיניים, עור כהה
ואני לא מסתכלת עליהם בלי לפרש.
|
כשסופה משתוללת בחוץ
אף אחד לא עוצר לחשוב
על האוויר שבין הטיפות.
|
בראש יודעת
שדברים טובים קורים לי.
בגוף מרגישה
תהפוכות לא קלות
כהות מבולבלת משהו
מפחידה בעירפול שבה.
|
כמה שמכוער יכול להיות מוכר,
מחמם את הלב
שמואס בטיפוח וליקוק.
|
סבלנות,
אני אומרת לעצמי.
החיים יתגלגלו
מאליהם
אם תתכווני ואם לא.
|
במרווחים בין הנקבוביות
שוכנים חיים
ספוגים ריחות
מהדהדים קולות.
|
מול המראה מורטת וצובטת
בבשר הזה שהתלבש עלי,
שהוא אני עכשיו,
שמערער את מה שלא היה יציב מקודם.
|
אני רוצה להראות טוב תמיד.
המוות יהרוס את זה, זה בטוח.
|
|
|
