|
המממ...
אדם יוצא בלילה מפתח חדרו..אל החוץ זרוע-כוכבים אפורים..
תקראו תקראו לא, לא.
Kero Kero No Kero - NO KERO>
|
ויש בי כח לנשום את האוויר בשעת הנפילה.
ועוד יום נושר מתוך השיפול של העין שלי זולג
לתוך מבחנה בה אתבונן מחר ואראה
השתקפות של הבלוז שבתוכי
|
דמייני אותי,
בשדה של חמניות, בחושך.
|
האיש שבחלום לא נוגע באדמה.
|
המעון של הצרחות החנוקות, הוא בסך הכל חדר
קטן, כי לא צריך יותר מדי מקום, כל צרחה
מתכווצת לתוך עצמה כמו שוליים של פצע פתוח
שמישהו שרף עם מצית, היא לא דורשת לעצמה
דבר מלבד ספל לאסוף בתוכו מוגלה של ייאוש מצטבר,
|
"פיישט, על האמאש'ך, פישינזון מפגר" , היו פחות או יותר המילים
האחרונות שהוא הוציא מהפה שלו לפני שזרקתי לו את הנעל
לשירותים, הוא קפץ אחריה וההמשך ידוע.
|
|
|
נעים מאוד, אני
יגאל עמיר, פעם
גרתי בהרצליה,
היום זמני אני
קצת בדרום, אבל
יהיה בסדר תוך
שנה שנתיים אני
חוזר למרכז.
יגאל עמיר חושף
את זהותו ואת
עצמו לזאת שאהבה
את התל אביבי
ההוא, ומוסיף
ואומר: מה היא
לא שומעת
חדשות?
ובכלל למה
להתגאות שהוא
היה תל אביבי,
אני לא רץ וחותם
יגאל עמיר זה
שאהב את
האלקנ'אית! |
|
