|
לאלוהים ולי יחסים ארוכים. עוד כשהייתי ילדה קטנה ועוד לפני
שהבנתי מי ומה, אלוהים כבר היה. הוא צפה כבר אז וידע, הילדה
הזו - צרה. כן, לא הייתי קלה. במיוחד לא לאלוהים. ילדה רגישה
ובוגרת מדי לגילה, מלאת טענה, שאלה ובקשה, מצויידת בכתובת
והפניה חמה - "אלוהים, בו
|
אמרתי: אדמה עגומה
אמר לי: אדמה עמוקה
ולחה
רגליו מלאו בוץ
|
אני היום
היא אני של הבוקר המוחמץ
כמו אני של הלילה האץ
כמו שקיעה
שאינה יודעת
איה אחותה הזריחה
ואולי זו האחרונה
מהרה והתחמקה
|
האם נוכל לאחוז ביד מלאה
מחילה
למשוך מן השמיים אל האדמה?
|
כה משונה לדעת כי מעולם לא הייתי קרובה,
כה משונה להיווכח שהעור, תקרובת נרעדת חמה
נלטף אך בדעת קלה, באד צונן של ה`אתה`,
כה מוזר להכיר כי הייתי זרה ובלתי נהירה
|
אין לדעת
כמה קצרה הנשימה
אין לדעת, רק לחוש
|
רם הוא ניצב מעל
צלו עמוק
רגל איתנה מציב מעל ארץ זבה
רעד קל רוחש תחתה
|
בקיצו של חלום
קמוצות
שורקות שווא
|
בִּמְכוֹנִית נוֹסַעַת
אִשָּׁה
בַּמּוֹשָׁב הַקִּדְמִי שֶׁל ה"לוּ", וְגֶבֶר
הַנּוֹהֵג אוֹתָהּ
דֶּרֶך עַרְפִּילֵי "הַייתכן","הַאוּלַי "
|
אתה תלך אל המקלחת
אני אתכרבל עמוק יותר,
הסדין הפרחוני על העור
מנוכר עד צריבה.
|
משאיר לי על סף דלתו
מנחה
שכאשר אעבור ואראה-
אדע.
|
נטועה על צומת ההקרבה
של היד השלמה
האצבע המזהירה
אינה מורה
|
הרוח העובר בי
אינו מטלטל את שערי
אינו פורע את גופי
אינו מניף את נפשי
|
אל הארכיון האישי (2 יצירות מאורכבות)
|
|
כל האנשים
הבודדים האלה -
מאיפה הם באים? |
|
