|
כל יום שעובר אני מבטיחה לעצמי שהכל ישתנה, שאני
אשתנה, אני משקרת, שהעולם ישתנה למעני, כזו אנוכית
אני. למי אכפת. מנתחת את העלה הירוק, ואת השמיים
הכחולים ואת האש.
הרבה החלטות מלוות תמיד בתוכניות, שמלוות בחלומות
,שמלוות באכזבות ,שמלוות בהתחלות חדשות, שחוזרות על
עצמן.
זהו הגלגל שלי, גלגל וולונטרי, אז זאת אני. למי
שאכפת.
הפרחים שנתת לי כמעט לפני שנה לא נבלו עדיין
|
כשנמאס כשלא יכולים יותר
מתחילים לחשוב איך אנשים יגיבו אם תמותי..
|
רוצה להיות אבל נמאס לי להמשיך
|
שנה חדשה מתחילה ואני מרגישה את החלקים נאספים בתוכי
השברים כבר לא זכרונות עגומים אלא רק עוד כמה חלקים שהם אני.
|
אם אני אמצא את המפתח אני אוכל לפתוח את הדלת את הדלת הצהובה
הצהובה המזדיינת. בינתיים אני מקשטת את הקופסא, מסדרת את
הרהיטים, שום דבר לא נראה לי בסדר הנכון, אבל זה לא משנה אני
רגילה לבלגן.
|
|
|
פעם, הייתה במה
קטנה ומוזנחת.
יום אחד, פגש
בועז בבמה, ונשא
אותה לאישה.
מאז היא במה
חדשה.
מתוך קורת חייו
של בועז חדשה,
פרק 7 "החתונה". |
|
