[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה










אל היוצרים המוערכים על ידי ליבי בונד

לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
החלום שלי זה שהפעם הראשונה שלי (נו, אתם יודעים איזה...) תהיה
עם לני קרביץ. תבינו, זה לא שאני חושבת על זה כל הזמן ומתכננת,
מה גם שמבחינת קרבה גיאוגרפית (שלא לדבר על נפשית)- זה לא זה.
הוא שם ואני כאן. בגלל זה נורא שמחתי כששמעתי על התכנית הזאת,
נו, החדשה, זא

שמחתי לגלות שאחרי הקטע המסריח שהוא עשה לי, אין סיכוי שדבר
כזה יקרה יותר.
אנחנו יושבים צמוד על המיטה שלי, אורי כל-כך נבוך עד שהוא לא
מרים את מבטו מהרצפה. כל תמצית הגבריות שלו מקומטת בתוך נייר
טואלט ביד שלי ואני חושבת לעצמי "איזו סימבוליות".

בתאוות בשרים הדפתי אותה אל המיטה, מפשיטה מעצמי את בגדיי,
קורעת את חולצתי, חזייתי, תחתוניי, וכל דבר שעלול להפריע למגע
בינינו. אחזתי אותה בשתי ידיי והחדרתי אט אט את גופי לתוכה,
מתענגת על כל רגע- ידיים, צוואר.

"כשאמא שלי הייתה צעירה היא הייתה פרחה. ואבא שלי ערס. אני
אוהב לדבר עליהם ככה" אורי מסתכל עליי ואומר לי בחיוך. אנחנו
יושבים אצלי בחדר ולומדים למבחן. אני מסתכלת עליו משועשעת
ומוסיפה "כן, אמא שלי הייתה כוסית לאללה, אבל מה-זה שרמוטה.
ואבא שלי היה קצת היפי כזה

הסתכלתי על הוילון הירוק בחדר והתפללתי "רק שלא ייכנסו, רק שלא
ייכנסו עכשיו...". דחפתי במאמץ רב את שנשאר ולפתע שמעתי את
הרעש לו ייחלתי. חשתי הקלה רבה. ניגבתי את הזיעה שניגרה על
מצחי, ולרגע מבטינו הצטלבו. מבט של חמלה, אהבה. ידעתי שאל לנו
להקשר זה לזו.




יורם ארבל הוא
מחבל









אפרוח ורוד,
הללויה.


תרומה לבמה





יוצר מס' 30887. בבמה מאז 5/2/04 19:16

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לליבי בונד
© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה