|
ליברטין אי-שם ע"פ מתכונת המילים הבודדות (קרדיט
צנוע - שירע כץ), נכון לשנים 2001 וקצת הלאה:
פיונה אפל, ערפדון, טוטוש, פנטסיה, ישו,
ציפורלה, הופעות, סקס, יחסים בינלאומיים +
תקשורת,
The Rocky Horror Picture Show, פרנויות, שוקולד,
פרות, טולקין, אש, תל-אביב, אינדי-רוק, קפה, מאיה
דוניץ, האת'ה יוגה, "Blood+", אישון ליל, שירה,
Placebo, גרביוני רשת, חורף, פייט קלאב, ניל גיימן,
גלידת אמרטו, Firefly, יצירות ג'וס ווידון אחרות,
חיבוקיםנשיקות, תומס פרידמן, The PiXiES, ביילי'ס
אייריש קרים, אוסקר וויילד, קיפודים, דגני בוקר, ג'ף
באקלי, גוונים של אפור, אדגר אלן פו, דגלי גאווה,
RENT, אלפים, חצי-אלפים, ליאונרד כהן, דילוגים, נילס
הולגרסן, דם, Radiohead, קילקני וגינס מהחבית,
"Ender's Game", יואן מקגרגור, שיער ארוך, מדי
סקול-גירל, הבילויים, אפטר אייט, אמלי נותומב,
טאו-טאו, מבחני טוהר, בדיחות שואה, פיות, The White
Stripes, דיוויד אדינגס, נורדים-סלאבים-קלטים,
פמדום, רוג'ר זילאזני, צעצועי-אנוש, טום ווייטס,
מייקינ' פינדס, פרינג', קווין סמית', גלאם-רוק,
אדוארד נורטון, פונצ'ו, מוסיקה אירית מסורתית, ניחוח
ים, בדים שקופים, ז'אן ז'נה, Veruca Salt, פילוסופים
יווניים מתים, שמיכות פוך, ריצ'י אדוארדס, קוביות
קרח, היפים, פינק פלויד, אלכסנדר פן, חצאיות ארוכות,
חצאיות הרבה פחות ארוכות, "הכי גאים שיש", The Cure,
שירי כריסמס, נתן יונתן, קולות מוזרים, אלמודובר,
פטריות, ברקים, The Velvet Underground, ויגו
מורטנסן, קואליציית הנשים למען שלום צודק, יונה
וולך, TOOL, אנימה, דוברי שוודית קולחת, טרי פראצ'ט,
ג'ינג'יות יפות, רוסיה, Silverchair, תיאטרון גשר,
סטארבאקס, טים ברטון, דיוויאנט ארט, נרות ריחניים,
אגדות מיתולוגיה, אמילי דיקנסון, פיצה, טרנט רזנור,
טריינספוטינג, מרציפנים, חתולים, Eatliz,
הניו-יורק טיימס, לינדה פיורנטינו, פנדות, "בנות
גילמור", אינדימדיה, דווידוף, הסימפסונים, לאנז'רי,
My Second Surprise, וויסקי אירי, הזמן הוורוד
לשעבר, סמארט פורנו, Blind Guardian, בריקדה, סיון
בסקין, כושר בשש לפנות בוקר, ראנמה, אנג'לינה ג'ולי,
חנויות יד-שנייה, ולדימיר מייקובסקי, מולי בלומ'ז,
תותי-שדה, גיטרות, ישראל אחרת, ולסיכום - מו
ג'יזס, הגעתי לכאן בשנת 2000 ואני עדיין פה.
איך תסבירי את מה שיש לך בפנים?
אהבה עיוורת משונה שמטה חן על פני החיים, או על פני המוות?
סוג מסוים של דמיון בלתי נדלה שמקל את המעברים החדים שאת
מבצעת, יום מדי יום?
כיצד תטי את הכף לטובתך? או לטובתה?
את שלה, את יודעת זאת.
|
סצינת ההתעלסות על החוף נראית מגוחכת להפליא בתמונה שמתקבלת על
המרקע, חרושה פסים לבנים והולכת וחוזרת על עצמה שוב ושוב.
הגעתי למסקנה שלדברה קר יש פנים יפות, וכן שאם היה אובד לנו
הקברט לא היה בכך משום אסון, שכן בחורה אובססיבית כנואל ---
|
במפתיע, בנקודה שבה חשבה לעצמה אלזי כי אפסו כוחותיה מלחייך
לעומת כל אורח שתציג לה אמא, התקרבה אליה דודתה קסנדרה ושאלה
אותה מה דעתה על בעירה.
|
הגשם ירד בלי סוף בערב. היה חושך מקסים וירח שחמק בשובבות בין
קרעי העננים שהמטירו דמעותיהם ארצה. הוא הלך בגשם, לובש
מכנסיים מבד הודי דקיק וחולצה דומה, נרטב עד לשד עצמותיו
וממטיר דמעות משלו.
|
לשם ההמחשה - החתול הכי גדול בארץ שקל 11 ק"ג - דינה שקלה 9
וחצי ק"ג. היא היתה אוכלת בכמויות מסחריות, ולרוב לא מסתפקת
במנה שהוקצתה לה אלא מנסה לקחת גם ממנתם של בעליה. ולמרות זאת,
למרות שחגי ואבא ואמא שלו תמיד היו מעירים לה על זה -
|
הוספתי אגרטל קטן עם פרחי דבש ולוע הארי שנקטפו באישון לילה
מגינת השכן, והתבוננתי בהערצה במגוון האוכל שניצב בשלל צבעים,
מרקמים וריחות על השיש הלבן של המטבח. חייכתי בסיפוק - שייחנק
ג'יימי אוליבר עם הפשטנות הכיפית שלו, אני כל-כך טובה.
|
הייתי המומה פתאום לקלוט כמה כוח אצור בי, ובאיזה רוע הוא יכול
לפרוץ אם הוא לא זוכה לביטוי נורמלי שלו. אלוהים, קלטתי,
המעשים שלי עשויים לגבול בסאדיזם. אם לא עברו את הגבול.
אונס. פירקתי את המילה שוב ושוב בראש. אונס. אונס. אונס. אונס.
אונס. אוווווונססססססס.
|
"זה לא בריא" הוא אמר, "לא בריא לשניכם. אתם עוד הולכים לסבול
מהקשר הזה, ובגדול". אני אז שתקתי והיה לי ברור שערן לא יודע
על מה הוא מדבר, הוא לא מכיר אותנו ואת הדבר הנפלא שאנחנו
חולקים, ולא יודע שהאהבה אינה מסתכלת בתעודת הזהות של הבנאדם,
היא פשוט...
|
הנקישות מתדפקות על החלון, נזרעות על גבי זגוגיתו פניני מים
שקופות-זוהרות מרטטות.
זהו יום סגרירי והגשם שוטף את הרחובות.
זהו יום סגרירי, ואת תצאי לפניי במחולות.
|
במידה מסוימת, היה זה מרגש כאשר בחרו בי לשמור על היצור בן הזן
המיוחד הזה. אמרו לי שהם די דומים לבני-אדם, יש להם מבנה
אנטומי דומה, מיחושים ואף הדבר המשונה הזה שנקרא רגשות.
|
ליקי מחייכת לעומתה, לפעמים היא חושבת שמוטב שגם היא היתה פרה
לילית תלת-ראשית, בלי דאגות על הראש, רק אוכלת עשב ורובצת בו
וישנה ונותנת שוקו לבעליה. במקום זה היא מטביעה את עצמה בעבודה
כדי להתעלם מהעובדה שבעלה מעדיף להיאכל לאיטו ע"י עצמו מאשר
להיות איתה.
|
גם אם הרחם שלי היה מרופד בקטיפה, הם לא היו מזדווגים.
|
הדבר שהכי משונה בעיניי הוא שהן אחת כחולה, אחת ירוקה, כאילו
הגנים שלי לא החליטו מה יותר יפה לדעתם. כאילו היה איזשהו צורך
להתפשר. אולי בגלל זה, כל דבר אחר שלוקח מקום בחיי חייב להיות
מוקצן.
|
ותמיד תמיד כלי, תמיד יפהפיה, המדונה של העדשה. אבל הפעם לי
אומרת בלי צילומים. הפעם, היא נפטרת מכל הדברים שליוו אותה
במשך שנים, והיא לא זקוקה לליווי. וחבל,
|
"לינדי, תנעלי נעליים, בשם אלוהים. אל תעשי יותר חולה ממה שאת"
אני אומר לה, אבל היא, היא לא מקשיבה. היא אוהבת את המגע של
השלג באצבעות רגליה, אז מה אם הגוון שלהם כבר נוטה לכחלחל.
|
הוא יכל לסלוח לה על הכל. על המוסיקה שהיא שמה ברקע, בחדר שלו.
על השמיכה שעדיין כיסתה אותם, למרות שהם היו כבר בפתח הקיץ
ובעצם האקט עצמו היה אמור לחמם אותם, כי אחרת היא לא היתה
פותחת לרווחה את החלון. בשביל האווירה, היא אמרה. שיהיה, בשביל
האווירה.
|
...כמה נוח שבמחלקת הפריון, ההריון וההפלות יהיה משהו
פוליטיקלי-קורקט מעין זה. אחרי הכל, כשהם עוברים, בדרכם
להיוולד או להילקח במלקחיים ולשכב על ערש דווי בתחתית צנצנת,
הם כולם אותו דבר.
|
בכל פעם שזה קורה, אני מתקנת אותו. לפעמים בסבלנות, עם קול
קטיפתי וטון רך שמשתמשים בו כשמדברים לילד מפגר, אבל ילד מפגר
שאוהבים. פעמים אחרות, בעיקר כשהיבבות שלו באות בזמן שפשוט לא
נותרים בי עוד כוחות לשאת אותן, אני גוערת בו בזעם. כך או כך,
הוא משתתק
|
קרא בי, בעיניי, בבטני, בנשימותיי,
קרא ככל שירחיק לבך לכת
|
Black stars used to nibble at me
When my heart was yet to be entrenched
In intimidation.
|
How marvelously you conquer lands within me,
How miraculously your wisdom rivers turn me into a world.
|
Shadowmaker, would you repair my broken life?
Shadowmaker, would you repair my broken heart?
I lack all courage that could tie my joy and strife
Now all that echoes inside is a cry for a new start
|
Oh arrows through my chest
The archer didn't mean to send you my way
|
Perhaps it is raining upon your gentle face.
Perhaps birds of Mirkwood give voice to the song
That dares whispering your name into human music
Not their own.
|
I couldn't quite imagine
A greater love fountain
Than the one I carve of you between my thighs.
|
In my head your voice is singing Tom Waits
|
Too late, I'll get you caught in my web and you'll make a
perfect pattern for my Persian rug...
|
You took me by your armor that ice-coated night
My cloud was watching from above, glowing in its timid gray
|
I'm heavy with longing, saturated with lust and misery
So you can hang me to dry outside in the sun, above you,
And let the beads that tickle so while running down my skin
go drop-drop-drop
Into your mouth, unto your skin
...
|
And you'll know, my love, you'll feel when I get warmer
And wake up all sweaty and my blood pushes me to chase you
In the steam of greedy shadows death is undulating like a
stranger
Pushing closer to the corner
Merging beautifully with harmony
|
-
With that invisible ring of yours bound on my finger
And with you wrapped elegantly around hers.
|
Unseasoned tears may fall down from the eyes
But the soul, it is timeless just as is weary and old
It feels like behind its every minute a year in whole lies
And only your touch makes those years thin and decolorize
And as my soul awakes...
|
I tend to appear weak but I'm always strong on the inside
giving up the thunders that overtook my voice
I blocked my heart with grudge and pride
and nowadays it is my choice
it's my heart's key's choice
|
The words you form are jeweleries plastering a marvelous
nakedness
|
No skyline and sceneries to be lit,
To be burnt into a picture to trust just a bit.
|
For I've been bleeding for several days, and hence must be
dying
For I've been liquidating more and more intensively
And gathered inside your embracing basin.
...
|
I should disdain a weeping harp and hoarsening guitars
And should mercilessly disdain the beauty of silvered moon;
I should also disdain all them hypnotizing bound words
And twice should disdain their binders - yes, I should!
...
|
Remember the time you died in my arms?
|
Nakedness is learnt successfully
In this ritual bath.
|
Its words written with raindrops and blood
So that you'll have something as bitter and as intoxicating
as me
To satisfy your thirst in time
|
נכתב יחד עם יפעת ניב, יוצרת יקרה, אדם יקר.
|
But like a letter bearing the taste of the sea
Or the wind fighting the skin
I have no other way to go
|
Had I not warned "Beware that spot!"
When glancing at my quagmire of heart?
Had I not been excused and adored had I not?
|
I tell by your songs, you surely had known
Of the spell in your luring mouth wine;
Of the warmth that flows from the skin through the bone
And down my heart arteries incline.
|
Burn all trees! Tear all animals! -
if so bids your accordion.
I could love you with all my flaws
Every time you bring me a step closer to perfection.
|
I fell for traps of silky gold and oceanic sapphires,
All treasures I couldn't mine from myself.
When shattering, they padded the holes
Along my soul and heart walls.
|
...What if the shining in her eyes would be stolen
And replaced with a lightning of storm
And none would remain ...
---
If should the sun hesitate so long you should still wander
I'll be watching, I'll be waiting ashore.
|
No words enough to describe how strange it seems
To see us as figures of clay
formed in their hands in anyway they please
The way the light of our spirit dims
|
Just make off with me, make room for me, make love to me,
and I'll find home in you.
|
And the chill of January is useless without the warmth of a
loving heart
That makes it so clear and beautiful when wearing the shape
of blue, and ice, and frost.
|
Mirrors shatter to pieces when I look at them
My soul and self-estimation shatter along
For I can't stand my looks which is a crying shame
A shame to which I've been holding for way too long
|
And for the heart is still captured, it will still run that
wicked course,
Not even the most powerful tyrant could take it over or
oppress -
As neither the absence of your endearing smile could dry out
that love source,
Nor could ---
|
Abandoned and broken I'm sitting here, shaking out the cold
I'm left here with no soul to embrace me, but an iceberg to
cut through the flesh
Waiting for the gloom to disinfect and unfold
I smother a cry as I let it dig manically, tear, scar and
slash
|
I take all the sweat, the gasps and the shivers
So you'll stay inside when I'm back with myself.
|
Of my need of a beautiful glow
That covets my weak sympathy?
|
כן אבוז לכל אותן מילים צרורות מהפנטות
וכפל-כפליים אבוז - כן, אבוז! - לצורריהם.
כן, אבוז לשייקספיר, לפרוסט, לאלן פו, לדיקינסון, לוויילד
אשר לתפור תפילות הלל אמנם היטיבו תמיד;
אבוז גם לשלושת היהודים שהיטיבו להלחין אהבתם
אכן, אבוז לכהן, לדילן, לריד.
|
באותו לילה ישוע סירב להגיש לי שפתיו -
אמר כי נשיקתו היא רצונו, לא תשורה.
|
צמא מתבקע, נתפר בהסח-הדעת
ממיר גרון בלשון ששוספה בשוגג
|
כדאי לפרום עפעפיים,
אולי אוכל להיטיב לראות
אותך כפי שאת
|
...ואני, אך הנחתי כף-רגלי העורגת על אדמת-קודשך
וכבר סילקת אותה בעוררך רעידת-אדמה אדישה
|
שברירי החלומות שארגת עבורי
עדיין נשמרים היטב בתחום שמחוץ לשליטתך.
עדיין מפכה המעיין שפלחה חרבך.
לו היית יכול למחות את הצלקות
|
-
עין תחת עין שן תחת שן יד תחת יד רגל תחת רגל כוויה תחת כוויה
פצע תחת פצע חבורה תחת חבורה
כבימינו, אהבתי, כבימינו.
|
מאז שפתח כלוב הזהב שלי לרווחה שעריו
פתוחה נפשי לחירות חדשה
וגופי מרפרף ככנפי הדרור על מטעמיה
עיניי כפה גומע, שפתיי חיוך
|
יוד אחר יוד ספרתי כשלבי לחש שמך,
ויוד רדף יוד כאשר כשלת במילים
|
והרעפתי עליך טללים מכל מקור בגופי
ושטפתי אותך בכל נוזל שאני יודעת,
ומימיך התגעשו כמו בעת עשיית אהבה ראשונה
ועם שככת הסערה ---
|
אכתוב לך שיר על מצע עננים
והדיו יחלחל דרך רקמת העב
וייספג בתחתיתו, תכול מטוהר כחוג המכתר את בבתך.
|
ניע שפתיים מביע די והותר
ואין בשרנותן מפנה מקום לדקויות.
אירוטיקה, אם תרצה, אני מלמדת:
בעודי מוחה שרעפים לוהטים מעל מצחך,
טובלת לשון ברירי רקמות, אוגדת
|
טמנת בחיקי רסיסי משאלות נמוגות
שירתך מרצדת מול עיני הסמויה
ומילותיך משוכות לעורי ונכתבות בלהט, כמתמזגות
לתמורה מחורזת, להתמסרות שבויה
|
אצבעותיך שעונות על זגוגית אדישה,
אחר מה יתור מבטך, מרים?
כוכבים לאין-סוף טבועים בשמיים,
מרים,
וחסרת חוט שני לסמן את שלך.
|
היו זמנים בהם התרת לי לפרוט
עלי מיתריך; היה סתיו וחורף במפתנו,
מתדפק על גלי צחוק וטיפות מרות
והמית לבי ליוותה בנתנו
צלילי אין-תו; אותם לא ידעתי לכרות.
|
דמות הנער שמולה מעודדת את עצבונה לשתוק,
חיוכו אמיתי וחקוק בקסם הפנים,
ולשונו חלקה ודבשה מתוק,
הוא דולה מבקעיה פנינים-פנינים...
|
If I could sew your name to my lips, I would. And then I
would repeat it until there is no fraction of voice in my
throat.
M a x i m i l l i a n.
|
ובה בחרתי להפקיד גופי.
לא מייאוש של טובעת, שהרי הים הפך לי לבית
ולא מתשוקה של ההולכת לחוש את להטו של חול היבשה -
רק ---
|
תהיתי מי משריו הבכירים של אשמדאי
שלח אותך לפתותני בשכיות חמדה
וכן מדוע הפקיד השטן את אהבתך בידיי,
אם לטפל בה כראוי לא אדע
ומדוע עולל לך השטן את הרעה הזאת ---
|
כיפי הנער ההולך בשנתו,
חורז שירי אגדות אפלות
|
והרוק והדמע בסערה יינתך
לשיקוי מוסיקה מר
הפושה בגוף ומפיץ תרעלה
ומקים לחיים יער עבות
|
אתגר הנח בפניי, ואזקוף גב
|
שני שטנים מתקעקעים בעורי,
שניהם מתמסרים ברוחי ומנסים אותה להקסים -
אחד בפה
ואחד בלב
ואחד בין ירכיי
ואחד למרגלות שדיי
ואחד בשקע שבצווארי
|
There's something you taught me, about the way you make
love.
Do you remember when you taught me how to make love?
|
Don't ever let her forget your taste.
|
גם אני יכול לקחת את התינוקות ולירות להם בראש.
אין לי צורך בזה, כי לא אהיה שלך.
|
הביטי, אותם זיפים על הסנטר, אותן גבות מכווצות במורא, עיניים
אדומות המתרוצצות בחוריהן בבלבול. פצעי אותנו, משנינו יזרום דם
סמיך ממי נחליך העכורים, ובמותנו ניקבר, עם או בלי כבוד, אולם
שנינו נהיה גוויות.
|
נאמר כי חלומות עשויים להוליך שולל, כשם שפרצופים הם ללבבות -
בד בבד הם משמשים לנחמה מתוקה כשפנטזיה ומציאות מונחים רחוק
מדי בנפרד. ההתמסרות הכפויה של כל אדם לשינה ועקב כך לחלומותיו
מותירה אותם לשמש לו אלטרנטיבה למציאות...
|
הצעירים אשר מצאו לנכון לנסח את המכתב, לעודד את משלוחו ולחתום
עליו, אינם מאלו היושבים בחיבוק ידיים ושהשקעתם המקסימלית באה
לביטוי בעיצוב הכותרת בקובץ טקסט עשיר. מכתב זה הוא רק חוט שני
בודד בנס המחאה האדום שהם נושאים בראש מורם כנגד מדיניות
הכיבוש ---
|
בשל מחסור באמצעי טכני אחר - חלוקת קרדיטים ליצירות, יוצרים
ויצורים, אשר מצאו את דרכם ליצירותיי - אם בטקסט ואם ברעיון.
|
אל הארכיון האישי (15 יצירות מאורכבות)
|
|
דרושים: פועלים
למפעל המיחזור
של הסלוגנים.
הנח בצל ביוזמה
עסקית |
|
