|
נולדה בשנת 1980 בחיפה, מעוז העוז והעזוז האלטרנטיבי
והפחות-ציני (או אולי יותר). מילדת סינמטק טרוטת
עיניים הפכה לאשת תיאטרון מרוטת מיתרים.
בשנת 2000 הגיעה לגור בתל-אביב למטרות פיתוח עור
הפיל לקראת העולם האמיתי, ועדיין מתגעגעת לסינמטק
חיפה ולאנשים שהיו בו אז.
כותבת רק מה שלא בטוח שתרצה לפרסם מאוחר יותר.
או, בקיצור: לא לוקחת סיכונים.
זה רע לעור הפנים.
הייתי צריכה לדעת. ברגע ששמעתי את להיטי שנות השמונים על
הבוקר. ברגע שסמנתה פוקס קרעה לי את קורי השינה מהעיניים בחטף,
הייתי צריכה להבין, ששוב פתחתי את הדלת לכיוון הלא נכון.
|
פתאום נכנס צ'יפ
לרווח בינינו
משבש את הקליטה
אתה מיטשטש
אני מתערפלת
אתה שולח לעברי יד מקוטעת
אני מנסה לתפוס אותה
אבל היא חומקת
|
איך שוב הסכין אדם
להתיישב בקרביי
מבלי שידע
|
ככה, כמו שהגדולים
היו מתגלגלים
בין כוס לכוס
אומרים שירה
שטויות
וסדום ועמורה
|
"לא אהיה זונה של מילים"
הבטיח לעצמו מזמן
והנה, הוא כבר כמעט גומר
את השיר
|
לפעמים אני מטייל לי בלילה,
מביט אל השמים,
ואז אני רואה אותו
|
ב': תשתוק.
א': אתה תשתוק.
ב': טוב.
א': טוב.
ב': טוב.
א': טוב.
ב': אני שותק.
א': טוב מאוד.
|
זה התחיל בטיול תמים ונגמר בלילה סוער ורווי אלכוהול...
|
צריך רק לפקוח את העיניים.
|
היה היה פנס בודד ברחוב בר אילן
|
|
|