|
ליבי, בחורה ענייה שגדלה בבית פאר. חונכה על כנפיי
הבינוניות, בתנאים לא תנאים.
בית הרוס, חינוך למופת, חיי מלכות מהיד לפה.
האמת היא שלא... אבל אני אומרת... אם לא מעניין,
נכניס עניין.
אני לפחות אנסה...
פקחתי את העיניים, ואני רואה אותו פותח את הדלת בשקט. שאלתי
אותו לאן הוא הולך? "לקנות חפיסת סיגריות" הוא ענה.
בינתיים כבר קמתי, התרחצתי, אכלתי קרקר, והוא עדיין לא בא.
|
עמוק בפנים ידעתי את האמת. ידעתי שהוא לא אוהב אותי. לא באמת.
ניגבתי את הדמעות, פרסתי חיוך מנצח על הפנים, למרות הידיעה
הברורה שהפסדתי. נתתי לו נשיקה שידעתי שתהייה האחרונה שלנו,
ויצאתי מהדירה.
|
"אישה קטנה! אישה קטנה! זה מה שאת!!"
העפתי מבט חפוץ על עצמי, והיא צדקה. באמת קטנה. אי אפשר
להכחיש. ידיים קטנות, עיניים קטנות, חיוך קטן, זין קטן... ואז
הבנתי. כנראה שה"קטנה" לא הפריע לי כמו ה"אישה". אישה אני
עדיין לא.
|
סיפרתי לאמא שחלמתי שאני נופלת.
בלי לחשוב פעמיים אמא שלחה אותי לפסיכולוג.
דוקטור זלצמן אמר שחלומות נפילה הם לרוב חלומות מין. ממש לא
אהבתי את הפסיכולוגיה בגרוש הזאת, אז קמתי והד"ר תפס לי בתחת
ואמר שנוכל לטפל בזה!
|
אני צלמת. זאת העבודה שלי.
לקום כל יום, לשתות קפה, לעשן סיגריה וללכת לצלם. אנשים דווקא
מתלהבים מהמקצוע שלי. אני פחות. ויודעת למה.
אני גם יודעת שברגע שאחרים יבינו מה זה צילום, גם הם יפסיקו
להתלהב. בגלל זה אני תמיד אומרת צלמת, ולא צלמת גופות.
|
אני עומדת להתפוצץ.
להתפרק למיליון חתיכות שקופות
והפעם לא כי הוא לא לידי,
ולא כי אני לא זוכרת את המגע של מי שמעולם לא נגע.
|
|
|
מדיניות ארה"ב
היא מדיניות של
טרור ופשיזם
שמוסווה
ברעיונות
ואידיאלים שלא
ניתנים למימוש
אמיתי בעולם
פוסט-מודרני כמו
שלנו!
פרובוקטור. |
|
