|
בת 30, חוטאת בכתיבה מאז שהיא זוכרת את עצמה -
בהתחלה שירים על השכנה, במחברת ללימוד עברית,
שורה-עבה-שורה-דקה. אחר כך נפטרה מהחרוזים ונתנה
לשיריה להמריא אל-על. עובדת בעבודה של חשובים
ועסוקים ונהנית מזה מאד. אחד המשוררים המוערכים
בעיניה אמר שכתיבתה מזכירה את יונה וולך, מה שמילא
אותה גאווה אך גם הדאיג.
לקח לי שבועיים לפרסם מודעה בלוח. לקח לי עוד 3 שבועות להעלות
תמונות (חיכיתי לשעה ביום שהאור יחמיא לדפיקה בצד ימין) ולתלות
מודעה מודפסת על האוטו. אף יהודי לא התקשר, ומי שכן התקשר
התעניין בעיקר בזה שהיד הראשונה של האוטו היתה מרופא. אין לי
שום בעיה עם זה שהאו
|
הנחתי את ידי על המכתש שנוצר בחזה שלך
אך ברגע שנגעה אצבעי במפתח לבך,
התחזק זרם הדם והרטיב את פני.
והנה שנינו עומדים חסרי אונים
בעוד נוזל החיים נקווה לו לשלולית
המאיימת להטביע את שנינו.
|
תרועות הגלים בהגיעם אל החוף
על אף סופם בהתנפצותם
מפתיעות אותי גם עכשיו.
אני לוכדת כמה מהן בליבי,
פונה לאחור
ונותנת לעורפי הזדמנות להיפרד
|
ברצוני לנוח,
מלנתב את הדם החוצה,
אל שאר חלקי הגוף-
כדי שלא כולו יגיע אל הלב
|
יש רגעים בהם אני נשברת
בשאר הרגעים אני פשוט מנסה,
לנשום עמוק ולהטות אוזן פנימה,
בתקווה לשמוע
|
כבשת את העיר הזו,
רחובותיה הפכו לשבויים בזכרוני
|
יום אחד החלו לצמוח לי כנפיים.
קמנו בבוקר והבטנו במראה
וחייכתי למראה 2 הבליטות המוזרות בכתפיי.
אתה חפשת את הדיאודורנט שלך,
ובכלל לא שמת לב.
|
בהתחלה לא היה לי אכפת
לרוץ מהר כל כך -
זה ודאי מפתח סיבולת-לב,
וממילא תכננתי להגיע לשם.
|
כל ערב
אתה טובל את נייר הלקמוס
בלב שלך
בשעה שבע וחצי בדיוק.
|
וכל בוקר כשפקחתי את העיניים
לפני שהקשבתי לנשימתי הראשונה
התבוננתי בסדין
וראיתי עד כמה עמוקה
שלולית הדם שנפלטה מהלב במהלך הלילה.
|
"סוף עונה" הם זמני הפולחן הרשמיים הנהוגים במדינה, או אז
מתאספים להם רבבות המאמינים לבצע את הטכס באתרי הפולחן השונים.
המאמינים ביותר לא יחכו לחג הרשמי, וכל סידור שיש לבצע בבית
המרקחת או במוסך ינצלו לעוד מצווה קטנה שבין אדם למקום.
|
אצל כל אחד הטירוף לובש צבעים אחרים ומופיע בצורות שונות - החל
מצורת קיפוד הדוקר את כל אשר מסביב עד זוב דם וכלה בטירוף חסר
צורה המסוגל להתאים את עצמו כך שיוכל להיכנס לכל פינה קטנה
בגוף.
|
הוא היה גדול, אבל ממש גדול, כל כך גדול עד שהייתי יכולה לשכור
בתוכו חדר.
|
את משחק המחשב "פרעות 2000" התחלנו כשבאמתחתנו כדים רבים
המלאים בנוזל הנקרא "חיים". אילו שדרכו על המשבצות שמתחתן
הסתתר מחבל מתאבד איבדו את כל כדי החיים, ואילו שקרוביהם דרכו
על המשבצות הארורות איבדו את חלקם. כל מחבל בפעולתו אינו מסתפק
בלהשמיד רק את ארסנל החי
|
חשבתי אולי אעלה עליו וארד ברחוב שנקר שבחולון, עוברת על פני
החנויות הסגורות שברחוב ההסתדרות, מתבאסת שאף פעם איני מגיעה
בזמן המתאים לגנוב שוקו, מסובבת מפתח במנעול אל הבית החשוך...
ניצלתי.
|
|
|
טוב, הבנתי את
האטרקציה,
הולכים בשמש,
מזיעים, אח"כ
הולכים
במים, נרטבים
ובסוף
מתייבשים.
אפשר לחזור
לאוטובוס?
יעקב פופק בטיול
של החברה להגנת
הטבע. |
|
