[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








ליאן איריס מיי
Imagine...


אל היצירות בבמה האהובות על ליאן איריס מייאל 30 היצירות האהובות שנבחרו לאחרונהאל היוצרים המוערכים על ידי ליאן איריס מייאל היוצרים המעריכים את ליאן איריס מיי
אינני דבר

ללא העט

הנייר,

מהם עשוי ליבי




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
הזמן עוצר כשהוא מנגן. נדמה כי האוויר סביבו דומם ונגינתו היא
המפיחה רוח חיים בחדר;

היא כל כך שברירית כשהיא בוכה. וכל כך שקטה. אף קול לא עוזב את
גרונה. היא פשוט רועדת, משפילה ראש, מסתירה את פניה עם הידיים.
פשוט רועדת, גופה הקטן מכווץ.

להמשיך ללכת... להמשיך ללכת... להמשיך...
פתאום, האור היה בכל מקום מסביבי. הוא מילא אותי, ואני קרנתי,
קרנתי בזוהר ועוצמה.
ואז - הכל נגמר.


לרשימת יצירות השירה החדשות
מילים של תקווה ושכנוע

קמה בבוקר
מהמיטה
שוטפת פנים
אבל לא שוטפת אותה

"עזבו אותי!", היא צורחת בקול בוכים

כמו נחשי אש החובקים את ההר
ולשונות הניצוץ לוחשות מזמורים של קינה

Children of war carefully open the door
Cover their ears to not hear the roar
Of madness and despair, screams of the dead
The street is bleeding from the unbearable threat.

אהבה
Here is my heart
Handed to you
On a silver tray

The wings I had received with birth
I have lost with my puberty
And forgotten with adolescence.

ערפילי
In every one of us
Exists,
The hurt child inside.

Vow of the Elf
To be the sun a shadow and the moon a light
To be set on the journey day and night
In darkness and quiver
In sunburn and fever.

אהבה
It could happen to anyone and everyone, from the weakest
ones who never seem to last a day, to the ones holding tight
to their love as they can. You can never know when the day
will come when morning sunshine doesn't seem so seductive
anymore; that inviti

ומי ירפא את לבך השבור, אהובתי?
מי יאסוף את רסיסייך שהתנפצו
מהרצפה המבריקה?

כי אוזניי לא גמעו מלשמוע

מילות תחנונייך

הרהור
הרי שזו אינה

השאלה הנכונה

בצפון יפן, ליד נהר
ועיירת שנים-עשר המפלים

וחריקת הדלתות
כיבבה נואשת
עלתה בגרוני
הדמעות יבשו

בדידות
דחוקה אל הפינה
מתחבאת מעבר לחומות

היא נעולה בתוך ליבי
והמפתח אליה
איננו.

המוח המתמטי שלי
מנסה לחשב

הצפירה החזקה
מהדהדת באוזני

אם מחר
תעזוב את העולם

אך ליבך
אינו זע
הוא נעול
בזכוכית

קובץ שירים
נווה המדבר שהייתי
התכלה
בסופת החול הרועמת
עת
יבש מעיין דמעותיי

קצרצר
חצי ירח
אכול בחשכה

אינטרוספקטיבי
חצי כוס מלאה
וחצי כוס ריקה
לב בוער מאהבה
ועיניי שתיקה.

הגות
בימים האחרונים
של הקיץ

תרגום
ילדי מלחמה, בלילה נאנחים
ואם נשמתכם תמה תשמעום בוכים...

אהבה
אתה יודע,
לפעמים אני שואלת את עצמי,
למה את כותבת רק דברים עצובים
כשיש לך חיים יפים כל כך
כשיש לי אותך,
מלאך.

אינטרוספקטיבי
כשאין לנו פנים
אנחנו נאטמים
לכל האנשים
עם השמות

יד מהססת נשלחת
לעבר המחברת

בערגה את מביטה
החוצה, אל מה שנשאר

אינטרוספקטיבי
השמיכות תמיד מוכתמות בדיו
כי מישהו דקר את ליבי
בעט
והוא דימם כל הלילה

אינטרוספקטיבי
צללתי עמוק לתוך עיניך
כמעט וטבעתי
בים הגועש של רגשותיך.
נאחזתי בכוח
בכל שביב של תקווה
הזורם בדמך.

אהבה
לו היית מבין
לו היית יודע
לא הייתי כותבת אליך
את מילות כאביי הבוערות

ייסורים
מילים שאמרת
ביבשת רחוקה
נלחשו באוזניי כנבואת זעם

ותקתוק השעון
נשמע

ודקה,
כל כך דקה היא האבחנה המתוקה
בין צרחות תשוקה לצרחות של מצוקה.

תחושתי
עומדת מתחת למים
שעה
אולי שעתיים

נטע של הקיץ
משילה מעצמה את סוודר העלבונות
שעוטף את כל הסודות
של החורף.

אני יכולה ללכת
אבל אני נכה

כמיהה
יש לי נפש צמאה
צמאה
ורעבה
למילים של נפש אחרת

עונג הוא לי הרגש
ההתרפקות על העבר

געגוע
מבטי נודד אל האופק
השמש כבר לוחשת פרידתה
אני מסתובבת לרגע הצדה
וזה אתה
רץ אליי
חיוכך המאושר
מאיר את התמונה

טובעת באינסוף
ולא רואה את האור
זה כמו חור שחור
שבולע הכל
ואין מילוט

לא בטוח
שאם תצפה בי מרחוק
יושבת על הספסל האחרון בפארק
לא בטוח
שפניי יהיו יבשות.

נוסטלגיה
כיצד יכולתי לשכוח
טעמה של יצירה חדשה

טבע
ואין סימן לחיים
אף לא עלה ירוק נידף ברוח
כי זהו המדבר.

אהבה
כמו רומן מתמשך
שבא והולך
ואף פעם לא נגמר.

דמי קופא בעורקיי
בטני מתהפכת

תחושתי
אני מעיזה
לצייר בעט שחורה
שאי אפשר למחוק
אני מכריחה

אל תתני לדמעות
להמשיך ולזלוג

צמד שירים
שוב חוזרת התחושה
תקופת המתנה
אני יושבת, קפואה
על כיסא קשיח במבואה לבנה


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
מכתב
אין לי רגע אחד פנאי, חוץ מימי ראשון בערב. אבל אני שונאת את
ימי ראשון בערב, מפני שאז, כשאין דבר נחוץ לעשות, אני נאלצת
להתמודד עם כל הדברים שבאמת מציקים לי, יושבים במקום מאוד לא
נוח היכן שאמור להימצא הלב.

געגוע
אני עדיין מדברת אליך.
אני מדברת אליך למראה. אני מדברת אליך לחלל החדר הריק מאדם,
זולתי. אני מדברת אליך לרחוב ההומה. אליך למקלחת אפופת האדים.

יומן
לא יכולה יותר להיפגע.


לרשימת יצירות הפרגמנט החדשות
אני לוקחת אותך בידי ומוליכה אותך כעיוור במבוכי עולמי החשוך.

"And always remember, no one can break you,"
Oh, but they have, haven't they?

אני תוהה האם סלחתי לך, כשאני מגיעה לכאן שוב;

הדלת השחורה שלי הייתה איומה ביותר. לכל אחד יש דלת שחורה.
סודית, דחוקה אל הקיר, מוחבאת בנסתרות הנפש. ואיש אינו פותח
אותה.
אני פתחתי.

הרגשתי לאחר הביקור בדלת הסודות הייתה נסערת. לא האמנתי. לא
יכולתי להאמין שככה נראו חיי. שקר. הבלים. כזב.
אכזבה.

אני לא אכנס יותר לאף דלת.
לא אכנס.
אף פעם.
לעולם.

פותחת, בזעם, בכעס, עדיין מרגישה את "תופעות הלוואי" של הדלת
הקודמת.
לא עוצרת רגע להסס, להרהר בעניין, לחשוב שאולי, רק אולי, השנאה
שהרגשתי כלל לא משתווה למה שעכשיו.
מה עכשיו?
אני רותחת.

לרגעים הרגשתי חולשה איומה תוקפת אותי ואז נעלמת. החולשה הגיעה
בתדרים הולכים ופוחתים, מתרחקים ממני.
ואז, פתאום, עזבה אותי לגמרי.
לא הבנתי למה, אך גם לא התעמקתי, כי לצידי הופיעה דלת.
והיא הייתה...
היא הייתה שונה.

מפעם לפעם, כצפוי, הייתי נזכרת בו. בדברים מאוד מסוימים
שקשורים בו. בחיוך שלו, למשל. בצחוק המתגלגל שתמיד היה מפתה
אותי להיסחף אחריו. במבט הרציני שלו כשהוא היה מתרכז בכיתה,
משרבט משפטים במחברת. במבט החודר שלו כשהיה מביט בעיניי.

הוא, הנער שאהבתי כל כך... היכן הוא עכשיו?
כל חיי תרתי אחריו ומצאתי אותו, ובכל זאת...

ומה אני הייתי? בסך הכל ילדה, בסך הכל בת 8, כשהלכו הוריי
ונעלמו מחיי. בסך הכל תמימה, נאיבית, מה לי ולגיהינום הזה שארב
מעבר לפינה?
" הם רק רצו שיהיו לי חיים אחרים," מלמלתי לעצמי בשקט.
פתאום הרגשתי קצת מתחרטת.




אל הארכיון האישי (17 יצירות מאורכבות)
סמים עושים אותך
כזה קטן -
אבל שמייח !!!!



זה שבאמת שונא
סמים אבל לא
מתנגד לעישון
אלכוהול


תרומה לבמה





יוצר מס' 52514. בבמה מאז 7/7/05 9:29

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לליאן איריס מיי
© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה