אני שונאת את התחושה הזאת.
קצות האצבעות נוגעות בעדינות בכפתורי המקלדת, מוכנות
לתקתק במהירות את מחשבותי.
אבל כל מה שיש לי בראש זה חור שחור.
וההוראות של ה"כתוב כמה מילים על עצמך" שכתובים
בשוליים בעריכה... הן לא עוזרות כל כך, אפילו
מלחיצות נורא.  "תהיו מתוחכמים...", "שזה לא יראה
כמו עמוד בית באינטרנט..." אני דווקא אוהבת את
הפשטות של עמודי הבית באינטרנט... אפילו שהן חוזרות
על עצמן. אם חושבים על זה, אנשים חוזרים על עצמם,
מיוצרים במפעל תעשייה אחד גדול, רק כל מוצר עם פגם
קטן שונה מהמוצר השני, שלישי, רביעי...  כל אחד מנסה
להבליט את הפגמים היפים שלו, להרגיש מיוחדים...
בעצם, גם אני.
אז אם יש לכם בלוק כמו שלי יש עכשיו, תנו לו לתקתק
במקומכם, כי הפגמים שמנסים הכי להסתיר- הם אלו
שמספרים הכי הרבה על המוצר.  
אתם מוזמנים לקרוא את פגמי.

מיצי אחותי באה לבקר אותי אתמול, איזו חמודה. קצת קשה לה, אני רואה, היא תמיד שומרת מרחק ממני. הרופא אמר שהיא לא יכולה כי אני מאוד חולה. אני מבינה, לא הייתי רוצה שתידבק.

Dreams and Pride The sun hiding behind the waves As the fire blazes a flaring dance

A Perky Letter from America Anyway, we went to the pool area again, with Chris following us. We started talking with Chris interrupting us... What I'm saying is that Chris became a pain in the butt! Anyway, we tried to run away from him, which became a little game for us.

magic יציר מחשב

ילדה יפנית יציר מחשב